טוב מבחוץ, רע מבפנים.

פעם היו אומרים לי, תוציאי מה שיושב על הלב-
עכשיו אני מבינה שכדאי, אבל כבר מאוחר מדי.
מ שקרה קרה, גם אם זאת הייתה טעות.
חמורה מאד.
הייתי אז צעירה, בת שמונה עשרה בערך .
לא הכרתי את המונח " טעויות " או " דיכאון " .
ואז הוא מת, אחרי שנה וחצי של חברות – ונשברתי .
מבפנים.
שנתיים שמרתי בלב, הכול .
דיכאון , כאב , עצב, מחשבות, זיכרונות .
היה קשה, אבל סחבתי, סבלתי .
ואז נשברתי .
למזלי בדיוק עברנו דירה, אז החלטתי לנסות להתחיל מחדש.
ניסיתי להיפתח, למרות הקשיים .
כעבור כמה חודשים כבר היו לי כמה חברות, אבל עדיין שמרתי.
לא צחקתי, לא שמחתי .
רק קצת נהנתי .
ואז הן אמרו שאני צריכה שינוי .
ואני, כמו טיפשה, הסכמתי.
חשבתי שזה יעשה לי טוב, שינוי .
אבל לא ירדתי עד סוף דעתן, ולא הבנתי מה הן רצו בדיוק.
הלכנו למספרה, צבעו לי את השער לורד בלי לשאול שאלות.
גזרו לי את השער הארוך והשטני , שהפך עתה לורד, עד הכתפיים .
עשו לי עגיל בטבור, באוזן, באף.
עשו לי קעקוע בצוואר וביד.
אפרו אותי בצורה קצת מוגזמת .
הלבישו אותי בג'ינס משופשפים וחולצת בטן ורדה שהייתה גדולה עלי.
כשהסתכלתי במראה התאפקתי שלא לבכות.
ערסית, זה מה שנראיתי .
והצטערתי , הו , כמה שהצטערתי .
שינוי זה רע, לפעמים .
וכך , הלכתי , טובה מבחוץ ורעה מבפנים ,
והרגשתי הכי נורא שבעולם .
כי פתאום ראו אותי טוב , אבל אני הרגשתי נורא מתמיד .