LOOK AT THE FIRE. ITS BURNING: chapter 1

אש ריצדה בעינייה. זהו זה. זה נגמר. אין שום דבר שהיא יכולה לעשות יותר. אין לה שום דבר שאכפת לה ממנו.
"ככל שאכפת לך יותר, יש לך יותר מה להפסיד.." מילמלה וצפתה בשוטרים וכבאים רצים קדימה, מנסים לכבות את השריפה. אותה שריפה שהרסה את ביתה. אותה שריפה שספתה את ההורים שלה. אותה שריפה שגרמה לכל חסכונותיה לרדת לטמיון. אותה שריפה שהרגה את מוקה, הפקינז הקטן שלה. אותה שריפה. האש נכבתה לאיטה והשמיעה צלילי תסיסה, היא ניגשה לאחד השוטרים שרשם את הדיווח על מקרה ההתנקשות הזה. זה היה ברור שמישהו ניסה להרוג אותם. את כולם. גם אותה. מזל שהיא הספיקה לצאת. מזל שההורים שלה היו שם, בשביל לדחוף החוצה. בשביל להציל אותה. אבל, הם לא הספיקו. לא יצאו. לא ניסו לצאת. הם ידעו, שאם היא תינצל, מישהו יצטרך למות. והם העדיפו אותם מאשר שהיא תמות. אסור לה למות. השוטר השמנמנן למראה, עם שפם עבה ושמנוני נח באמצע פניו, העונה לשם יורם, הרים את מבטו מלוח הכתחבה והסתכל עליה במבט שיפוטי. כולם ככה. כולם מסתכלים עליה ככה. במיוחד עכשיו. ילדה ללא בית, כסף, משפחה. גם אתם הייתם שופטים אותה במקומם. גם אתם הייתם מעבירים ביקורת. אתם בטח חושבים שהיא מסכנה. גם היא חושבת ככה כרגע. היא שונאת להרגיש מסכנה. היא שונאת שמרחמים עליה. היא שונאת… לשנוא. אבל לא היה לה דבר לעשות חוץ לשנוא. לשנוא אש. לשנוא אנשים. לשנוא שוטרים. לשנוא את ההורים שלה. למה הם לא נתנו לה למות בשקט?
"בואי איתי לתחנה" הוא אמר וליטף את שפמו.
היא עקבה אחרי צעדיו הכבדים ונכנסה אל תוך ניידת המשטרה. ריח של סיגריות, דונאטס ודם השתרר בתוך הרכב הנורא. אחרי שהגיעו, היא ישבה מחוץ למשרד גדול, כאשר כמה וכמה שוטרים מתווכחים על היכן תהיה. אך היא לא ידעה שבפנים מהומה התחילה.
"היא צריכה ללכת לבית יתומים!" אחד צעק.
"היא צריכה לקבל בית משלה!" אחד אחר דפק עם ידו על שולחן הפלסטיק.
"אבל היא קטינה." מישהו נוסף הסביר.
הצעקות המשיכו והתלוו עם מספר קללות. המפקד, שישב על כיסא בצד, לא עשה כלום. נתן להל להתווכח. ועכשיו אתם בטח חושדים שהוא לא מפקד טוב. בדיוק באמצע המחשבה שלכם המפקד קם ממקומו וצעק: "שקט!" כל כך חזק, שאפילו היא יכלה לשמוע.
"בית יתומים." אמר ברוגע. "בלונדון. הכי טוב בארצות הברית."
לא היה טעם להתווכח איתו. אף אחד גם לא רצה. הוא הבוס שלהם. הוא האיש שנותן להם משכורת כל חודש ומשאיר אותם בעבודה. אבל כולם ידעו שהוא צודק. זה הדבר הכי טוב לעשות בשבילה כרגע.
אחרי כמה ימים, כשכל ענייני ההעברה כבר סודרו, היא ויורם היו בדרך לבית היתומים הארט שמקומו בלונדון.
וככה מתחיל סיפורה של ג'סמין קרטר – יתומה.