נינה- פרק שלוש
כשנינה הגיעה יום למחרת לאקדמיה, ניית'ן שלך לעברה חיוך של ניצחון, ונינה הרגישה כאילו האגרוף שלו נותן לה מכה בבטן. וזה כואב יותר מכל אגרוף אחר. היא הפנתה אליו חיוך מאולץ. והוא רק חייך יותר. " איך הוא לא יכול להבחין בחיוך מזויף, עם הוא כל כך, שהוא כזה…" נינה פחדה להמשיך במחשבה הזו. היא המשיכה ללכת לטור שלה. יד משכה אותה אל תוך הטור. "למה את כל הזמן מאחרת!" שאלה את נינה נסטיה, חברתה הטובה ביותר.
נינה הסתכלה על העיניים החמות והחמימות של נסטיה. שכרגע רשפו מכעס. להבדיל מעייניה הכחולות של נינה.שתמיד הקרינו שלווה, ועם לא קור. נינה חייכה. "מזל טוב!" אמרה נינה לנסטיה, וקפצה עלייה החיבוק. נסטיה היתה כל כך מופתעת, שהי כמעט נפלה, אנקה נשמעה מפיה. "שששש!!!! המנהלת קורשגימל מדברת!" לחש אליהן נורמד- ילד נמוך וחמוד יחסית, בעל רעמת תלתלים שחורה, עיינים ירקות ופרצוף קטן ולרוב חייכני, כך שמבט רציני כמו שהיה באותו הרגע היה מאוד לא אופייני לו. נסטיה רק הגיבה ב" שששש אתה!" צורם. בעלבון כמעט הסתובב נורמד עם הפנים למנהלת שוב. נסטיה חייכה לנינה. " תודה…" וחיבקה אותה. ודמעה קטנה צצה על זווית עיינה של נסטיה. היא ידעה שנשארה לש רק שנה לחיות. ושנינה היא החברה הכי טובה בעולם! ושאת השנה הזו היא תצטרך לנצל עד תום. לרגע מילותייה של המנהלת קורשגימל אמרה: " מועצת האלפים החליטה שמחר, כל הבנות שימלאו להן או נמלאו להן 17 שנה, יוצגו לראווה, למחירה פומבית לגברים מכל בתי הספר. גברים, זאת אומרת נערים בני 18 ומטה. הם יבחרו אחת איתה הם יחיו כל החיים. אני מתגאת בכך שאני שולחת בנות מכאן לפרוייקט הזה."
נינה ונסטיה היו בשוק. והמנהלת הוסיפה. " זה יתחיל מחר, בבית הספר שלנו."
ונינה ידעה מי ישלם הכי הרבה עלייה.
* * *
תגובות (0)