פריקה

אתם לא צריכות לקרוא את זה אני רושמת את זה כי אין לי עם מי לדבר ואין לי למי לספר את מה שאני מרגישה.
לפני חודש סבא שלי נפטר והוא היה הבן אדם הכי חשוב לי בעולם
הוא היה הבן אדם הכי חזק שהכרתי לא מבחינה פיזית אלא מבחינה נפשית הוא היה חולה סוכרת הוא היה נכה והוא היה חולה סרטן.
במשך 8 שנים הוא נלחם בשביל המשפחה ובחיים הוא לא התלונן ובחיים הוא לא אמר תעזובו אותי כואב לי כלום הוא שתק כדי שלא נהיה עצובים.
ולפני חודש סבא שלי היה בסלון ואמר בפעם הראשונה כואב לי אני רוצה ללכת לחדר
כאשר הוא היה בחדר הוא איבד את ההכרה ופינו אותו לבית חולים הוא היה מחוסר הכרה במשך 4 ימים במוצ״ש סבתא שלי התקשרה לאמא שלי בוכה ואמרה לה שהוא נפטר אני ואמא שלי נסענו לבית חולים להיפרד ממנו בפעם האחרונה באותה תקופה אבא שלי היה בתאילנד והוא בכלל לא ידע שאבא שלו נפטר הוא היה צריך לחזור כמה שעות לפני ההלוויה אז לא סיפרנו לו.
אני מרגישה שאני הנכדה הכי חרא שיש כי כהוא היה בבית חולים לא הלכתי לבקר אותו הייתה לי את התחושה שהוא יצא מזה ושאני ילך לבקר אותו שאבא שלי יחזור אבל זה היה מאוחר מדי כי הוא נפור יום לפני שאבא שלי חזר.
וסבא שלי תמיד אמר לי שאני הקמע שלו תמיד הייתי מקום ראשון אצלו.
כשהייתי בת 7 הוא היה במצב של חיים ומות בבית חולים הוא היה מחוסר הכרה וכשנכנסתי לחדר וצעקתמ סבא תתעורר הוא באמת התעורר אבל הפעם אפילו לא הלכתי לבקר אותו ואני בחיים לא יסלח לי על זה.
סבא אני מתגעגעת אלייך ואני חולה עלייך ואני מעריצה אותך ואתה הגיבור שלי
ת.נ.צ.ב.ה