בכל מקום באף מקום – פרק 10

אני מביט עליה בזמן שהיא מדברת.
אני לא יודע מה היא אומרת… רק מחייך בנימוס ושוקע בתווי פנייה.
זה בטח סתם עוד בדיחה של העולם, מפגיש אותי איתה.
היא לוגמת בעדינות ובנשיות מה הנס שהיא הזמינה, גופה נמתח בעדינות בצורה מהפנטת.
היא ממשיכה לדבר, אבל אני שקוע.
השיער שלה… ארוך שחור וחלק, אסוף בפקעת מסודרת על קודקודה, וזה כל כך יפה.
עינייה חומות בהירות, כמו סירופ מייפל מתוק ודביק.
והגומות המתוקות בלחיים, גורמות לי לחייך עם עצמי.
תווי הפנים שלה שיכולים לגרום לנשמתי להיעצר.
הריסים השחורים הארוכים והצפופים שלה.
עצמות הצוואר העמוקות שלה, הכתפיים העדינות שלה, המותניים הצרות.
אני יכול להמשיך ולבלות שעות… רק להסתכל עליה.
לבחון כל פרט ופרט שבה,ולא להפסיק לעולם.
אבל העולם שלי התנפץ ברגע אחד.
פרטים כל כך לא חשובים שאני מסתכל אליה חוזרים לתודעתי.
היא שוב חוזרת לככב במחשבותיי, זה נדלק בתת מודע שלי כמו שלט חוצות מהבהב.
איך שהיא לעזאזל… כל כך דומה לה.
״את יפה״ אני פולט בלהט של רגע.
היא עוצרת מלדבר, וזה נראה שלחייה מלהיטות.
״תודה לך״ היא מחייכת בביישנות שסומק לחייה כבר בולט.
רגעים שקטים משתלטים עלינו.
ואין לי או לה מה עוד לומר.