למה דווקא הוא? פרק 20

“מה קרה אתמול?” שאלתי.
“לא היית עד כדי כך שיכורה בשביל לא לזכור” הוא צחק.
“מסתבר שכן” מלמלתי.
“אוקי” הוא אמר.
“אפשר לדעת רק איך הגעת אליי?” שאלתי.
“סתם ישבת לבד וחשבתי להצטרף” הוא צחק.
“ואחרי זה פשוט הסעת אותי הביתה?”.
“כן” הוא אמר.
“ואחרי זה ניסית לנשק אותי?” שאלתי כי את זה דווקא כן זכרתי, יותר נכון זכרתי שמישהו ניסה לנשק אותי אבל לא הייתי בטוחה מי זה יכול להיות.
הוא שתק.
“אני יודעת שזה קרה אדם, אני רק לא בטוחה אם זה היית אתה”.
“אפשר להגיד שזה לא הייתי אני?” הוא צחק.
“אפשר.. אבל אני לא אאמין לך כי אין לי אופציה אחרת” אמרתי.
“באסה” הוא אמר.
“למה ניסית?” שאלתי.
“לא יודע..” הוא ענה.
“הראתי לך שאני מעוניינת במהלך הערב?”.
“בערך” הוא אמר. “אבל הנחתי שזה בגלל שאת שיכורה”.
שתקתי. “טוב תודה אדם” אמרתי.
“חכי רגע” הוא עצר אותי.
“מה?” שאלתי.
“את רוצה אולי להיפגש באיזשהו יום?” הוא שאל.
שתקתי שוב.
הכרתי אותו רק אתמול וגם אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה ככה כי אני בקושי זוכרת מה עשינו.
וגם מצד שני יש לי את זוהר שקצת התאהבתי בו, אבל אני יודעת שאין מצב שיקרה בינינו משהו וכנראה אני פשוט צריכה לשכוח ממנו.
ואדם נראה די טוב, לא כמו זוהר אבל בכל זאת אולי ככה אני אצליח לשכוח מזוהר.
אני חושבת שאני אתן לו צ'אנס בעיקר כי לא היה לי נעים לסרב לו.
“אממ אפשר” אמרתי לו.
“אז נקבע כבר איזשהו יום” הוא אמר.
“כן” מלמלתי וניתקתי.
–
ביום ראשון התחלתי ללמוד בעשר וחצי אז התעוררתי שעה לפני והתחלתי להתארגן.
הייתי לבד בבית כי כולם כבר יצאו אז הדלקתי מוזיקה והתחלתי לרקוד תוך כדי שהתארגנתי.
הגעתי למטבח והכנסתי לתיק את הסנדוויץ' שאמא הכינה לי.
הכנתי לעצמי קפה, ישבתי במטבח ושתיתי אותו. סוף סוף הייתי טיפה לבד בבית ויכולתי להירגע.
כשסיימתי לשתות סגרתי את המוזיקה ויצאתי מהבית.
סגרתי את הדלת של הבית ונעלתי אותה, התקדמתי אל עבר המדרגות והדלת של הבית של זוהר נפתחה, הסתובבתי ורציתי לומר לו בוקר טוב אבל הוא לא היה זה שיצא ממנה.
חייכתי חצי חיוך ומיד הסתובבתי בחזרה.
“מה?” היא שאלה והתקרבה אליי.
“אני מכירה אותך?” היא שאלה והתחילה לרדת ביחד איתי במדרגות.
“לא” אמרתי.
“אז מה הקטע של החיוך” היא שאלה וליטפה את שערה הקצר.
“סתם חשבתי שאת מישהו אחר” מלמלתי.
“זוהר?” היא שאלה וחייכה אליי.
לא עניתי לה. בעיקר כי לא הבנתי מי זאת.
“הייתי איתו כל הלילה” היא צחקה.
היה לה עגיל באף שהיא כל שנייה נגעה בו בזמן שירדנו.
“בכל אופן הוא בן אדם מדהים” היא אמרה.
“היה ביניכם גם משהו?” היא שאלה.
מה זאת אומרת גם, חשבתי לעצמי. “ממש לא” אמרתי לה.
היא צחקה. “האמת את נראית קטנה”.
היא התחילה לעצבן אותי. “מי את בשבילו?” שאלתי.
“סתם נפגשנו אתמול בפאב ודברים התגלגלו” היא צחקה.
“אבל לא נראה לי שזה ימשיך הלאה”.
הגענו לסוף הבניין והתכוונתי להמשיך בדרך שלי.
“רוצה טרמפ?” היא שאלה.
“לא זה בסדר” אמרתי.
“את בטוחה?. אני גרה קרוב לבית ספר שלך” היא חייכה אליי.
האמת לא היה לי כוח לחכות לאוטובוס אז הסכמתי.
אני מקווה שלא עשיתי טעות ושהיא הולכת לחטוף אותי.
“דרך אגב קוראים לי אגם” היא אמרה בדרך לבית ספר.
“ליאן” אמרתי בשקט.
“שם יפה” היא אמרה.
היה לה שיער קצר עד הכתפיים והיא צבעה את הקצוות באדום, דווקא אהבתי.
“ומי את בשביל זוהר?” היא שאלה אותי.
“סתם שכנה שלו” מלמלתי.
“נדלקת עליו אה?” היא שאלה וצחקה.
נהייתי אדומה. “לא” אמרתי.
“זה בסדר” היא אמרה.
“אני לא נדלקתי עליו” אמרתי.
“זה בסדר ליאן גם לי בגיל שלך היה שכן בגיל שלו שממש רציתי” היא אמרה.
“אבל אצלי זה לא נגמר טוב” היא אמרה.
“אני לא רוצה אותו” אמרתי לה שוב.
היא עצרה ליד הבית ספר שלי.
היא חטפה לי את הפלאפון שהיה לי ביד והתחילה לכתוב בו משהו.
“המספר שלי” היא אמרה והחזירה לי אותו.
“לא נראה לי שנהפוך להיות חברות” אמרתי לה.
“ברור שלא. אבל את יודעת אם תצטרכי משהו אני בטוחה שאני יכולה לעזור לך”.
“לעזור לי במה?”.
לא הצלחתי להבין אותה.
“תצאי שלא תאחרי” היא אמרה לי.
יצאתי מהאוטו שלה כי הבנתי שאני לא אקבל ממנה תשובה.
התקדמתי אל עבר הבית ספר ותוך כדי הסתכלתי בפלאפון שלי, המספר שלה בהחלט היה שמור.
לא הבנתי למה היא נטפלה אליי, אין לה חברות בגיל שלה?.
המשכתי להסתכל על הפלאפון שלי, נכנסתי לאנשים שהתקשרתי אליהם בפעם האחרונה.
המספר האחרון היה של אדם.
'רוצה שניפגש היום?' הקלדתי ומחקתי את ההודעה שלוש פעמים עד שלבסוף החלטתי שאני שולחת לו אותה.
נכנסתי לבית ספר וראיתי את מאיה מתקרבת אליי.
“את מספרת עכשיו הכל” היא אמרה.
“את זאת שצריכה לספר לי קצת” צחקתי.
היא חייכה והתיישבנו על הספסל.
“אצלי שום דבר מעניין” אמרתי.
“אני מצטערת שלא הייתי איתך” היא אמרה.
“זה בסדר” אמרתי לה.
“הגיע תורך” אמרתי ושילבתי את רגליי.
היא חייכה במבוכה. “הייתי עם ניב כל הערב” היא אמרה.
“עד שניר החליט להזמין לשנינו מונית”.
“דווקא נראה לי רעיון חכם” אמרתי.
“זה לא. היה לי ממש כיף עם ניב. הוא ביקש מניר את המספר שלי ודיברנו אתמול כל היום” היא המשיכה לחייך.
“אתם חברים?” שאלתי.
“אין לי מושג” היא משכה בכתפיה.
“את רוצה?” שאלתי אותה.
היא חייכה. “מאמי” אמרתי לה וחיבקתי אותה.
שמחתי שסוף סוף היא תפסיק לדבר על גיא כל היום.
הצלצול לתחילת ההפסקה נשמע והלכתי ביחד עם מאיה לכיתה כדי לשים את התיק.
“יואו היה לי את המבחן הכי נוראי בעולם” ניר אמר כשהוא נכנס לכיתה.
כל הילדים יצאו ונשארנו שלושתנו לבד.
הוא התיישב מולי ומול מאיה במקום שלנו.
“מה קורה איתכן?” הוא שאל אותנו.
“אני בסדר” מאיה אמרה.
“ברור שאת בסדר אחריי יום שישי” הוא אמר לה והיא שוב חייכה במבוכה.
“מה איתך ליאן?”.
“אני גם” מלמלתי.
“נו מה בסוף קרה עם אדם?” הוא שאל אותי.
ניסיתי להשתיק אותו אבל לא הצלחתי. אולי זה לא כל כך נחמד מצידי לא לספר על זה למאיה אבל אני מכירה אותה היא תתחיל להתלהב יותר מדי בגלל זה בחרתי לא לספר לה כלום.
כי באמת כלום לא קרה ולא נראה לי שיקרה.
“מי זה אדם?” היא שאלה והרימה את הגבות.
“סתם חבר של ניב” אמרתי.
“אופסי” ניר אמר.
“פגשתי אותו במועדון ובגלל שלא הרגשתי טוב הוא לקח אותי הביתה” אמרתי לה.
“ולא חשבת לספר לי?!” היא שאלה.
“לא חשבתי שזה כזה ביג דיל” אמרתי.
“בכל זאת. אני סיפרתי לך את כל מה שקרה”.
“אבל זה בדיוק הקטע שלא קרה כלום” אמרתי.
הם שתקו.
“ואממ אני כנראה נפגשת איתו היום” אמרתי להם לפתע.
הם שניהם הסתכלו עליי.
“ברצינות?” ניר שאל.
הנהנתי. “למה?” מאיה שאלה.
“הוא הציע?”.
“כן” אמרתי.
היא חייכה. “לליאני שלנו עומד להיות חבר!” היא צעקה כמעט.
בדיוק בגלל זה לא רציתי לספר לה.
“הוא לא עומד להיות חבר שלי מאיה. הסכמתי להיפגש איתו כדי לא לצאת רעה” שיקרתי.
בחיים לא סיפרתי לניר ולמאיה על זוהר.
עכשיו כשחושבים על זה אני לא מספרת להם שום דבר על החיים האישיים שלי.
“שקרנית” ניר אמר.
“אני באה אלייך היום לפני” היא אמרה.
“ממש לא מאיה. זה לא דייט אוקי?” אמרתי.
“תמשיכי לשקר לעצמך” היא צחקה.
“בסדר אבל אני לא מתכוונת להתייפיף”.
“את מוציאה את כל הכיף” היא אמרה ושילבה ידיים.
“אני מצטערת” צחקתי.
“הבנות שלי גדלות כל כך מהר” ניר אמר וצחק.
–
בשיעור האחרון קיבלתי הודעה מאדם. 'בכיף. מתי ואיפה? (:'.
כתבתי לו בדיוק איפה ניפגש ובאיזה שעה והכנסתי את הפלאפון בזריזות לתיק כדי שהמורה לא תתפוס אותי.
“זה היה אדם?” מאיה שאלה.
הנהנתי.
היא חייכה לעצמה.
“מה?” שאלתי.
“אני מדמיינת את היום שבו נצא כולנו. את עם אדם, אני עם ניב ולניר צריך לסדר משהי” היא אמרה וצחקה.
“את משוגעת לגמרי” אמרתי לה.
הצלצול לשיעור האחרון הגיע ואני ומאיה יצאנו מהכיתה והלכנו לתחנת אוטובוס.
עלינו על האוטובוס הראשון שהגיע וכשהוא הגיע לתחנה שלי נפרדתי ממנה וירדתי.
התקדמתי אל עבר הבניין ובדרך ראיתי את זוהר עם משהי. זאת לא הייתה אגם. הוא ליווה אותה אל המכונית שלה, הוא נישק אותה והיא נכנסה פנימה ונסעה משם.
הלכתי בזריזות כדי שלא יבחין בי אבל זה לא הצליח לי.
“ליאן” הוא התחיל ללכת לקראתי.
המשכתי ללכת כאילו לא שמעתי אותו ונכנסתי לבניין, עליתי במדרגות והוא היה מאחוריי.
“בורחת ממני היום?. אחרי שדאגתי לך ביום שישי?” הוא שאל.
עצרתי והסתובבתי אליו.
“אני לא בורחת” צחקתי אליו.
האמת שאני כן.
“מה קורה?” הוא שאל וחייך אליי.
הלוואי והחיוך הזה שלו היה יכול להיעלם.
“אני בסדר..האמת אני ממהרת לעבודה” שיקרתי לו.
“אוקי” הוא אמר וחייך אליי שוב.
“יש לך חברה?” שאלתי אותו לפתע.
מה לעזאזל ליאן?!.
הוא הסתכל אליי. “לא.. למה?”.
“כי ראיתי בחוץ פשוט..” אמרתי.
“אהה” הוא צחק. “היא סתם. לא נחשבת”.
“אתה יכול להגיד סטוץ. אני לא עד כדי כך קטנה”.
הוא צחק.
“אוקי אז כן”.
“וגם זאת שהייתה אצלך בבוקר?” שאלתי.
האמת ששפטתי אותו על זה. זה בדיוק סוג הגברים שאני לא אוהבת. שכל יום שוכבים עם משהי אחרת, ואני חשבתי שהוא לא כזה.
הוא גירד בראשו. “ראית אותה?” הוא שאל.
“כן וגם ניהלנו שיחה די ארוכה” אמרתי.
“עליי?” הוא שאל.
“מה יש לדבר עלייך” מלמלתי.
הוא צחק.
“רק תודיע לי מחר מי באה. כי אני לא רוצה להיתקל בה במדרגות” אמרתי והמשכתי לעלות במדרגות הביתה.