-מרד נעורים- וואן דיירקשן- פרק 17

״אולי הבאד בוי של בית ספר הוא לא תמיד האהבה ממבט ראשון…ואולי כן…..״

*נקודת מבט זאיין-
השעה הייתה 02:30 לפנות בוקר.
ליאן עוד לא חזרה… למרות שאמא שלה אמרה לה לחזור עד 23:00, זה די הזכיר לי אותי ואותה… בתקופה שעוד היינו יחד- הינו צריכים לחזור הביתה עד 00:00 (12 בלילה), הכי מאוחר שיכלנו, וגם זה היה אחריי שהתחננו להורים שלנו להישאר ביחד עוד שעה.

כבר די התחלתי לדאוג… איפה היא כבר יכולה להיות בשעה כזאת- אמא שלה נרדמה ממזמן, היא סמכה עליה שתחזור בזמן, אבל אין פלא- בטח גיא אמר לה להישאר איתה ביחד.

שמעתי את דלת הבית נסגרת, ירדתי למטה וראיתי את בעיני חתולה הכחולות של ליאן זוהרות בחושך, היא הדליקה את האור ועשתה כאילו אני לא פה…
אני:איך היה?
ליאן:אממ סבבה, למה אתה שואל? היא עשתה פרצוף כזה של מה אכפת לך בכלל!
אני:אוקיי… סתאם שאלתי… למרות שאיתי היה לך יותר מסבבה! אמרתי את זה ויצאתי בהליכה מהירה אל עבר כיוון הדלת, יצאתי וישבתי על שפת המדרכה, לא היו מכוניות בשעה כזאת.
הרגשתי שמישהו יושב לידי… זאת הייתה ליאן, ישבנו בשקט לפחות 5 דקות ואז…
ליאן:אתה צודק… איתך היה יותר מסבבה. היא אמרה קמה ונכנסה לכיוון הבית!
באותו רגע הרגשתי את ההרגשה שהרגשתי לפני כמעט שנה.
ההרגשה שליאן ואני…………. זה לתמיד!

עליתי במדרגות ועברתי ליד החדר של ליאן, דפקתי על דלת החדר ונכנסתי.
היא ישבה על המיטה כבר אחריי מקלחת, לבושה, מדיפה ריח של מרכך,
וכמובן נראית מדהים (אפילו בפיגמה).
ליאן:אתה צריך משהו? היא שאלה מחוייכת!
אני:כן… עניתי וסגרתי עם המפתח את הדלת!
התקדמתי אל עבר המיטה שלה והתיישבתי לידה…
אני:איך הספקת כבר להתקלח?
ליאן:כנראה נשארת למטה לחשוב עליי עוד הרבה זמן! היא אמרה וצחקקה, היא צחקקה את הצחוק שכל כך התגעגעתי אליו, אפילו בלי לדעת…
אני:יכול להיות… אמרתי ונשכבתי על המיטה (הייתי כבר בפיגמה אז לא נורא אם אני ארדם