לוס : משחק המוות של האלין פרק 13

שכבתי על המיטה, אוחזת בסדינים כשאצבעו של ניקולאי עוברת במורד גופי. היא יורדת
מכיוון הצוואר שלי, בין החזה אל הבטן, הצמרמורת שאני חשה בגופי גורמת לי להצטמרר ולתפוס את ידו לפני שהוא יעשה משהו שהוא לא אמור לעשות. ניקולאי לא אומר מילה, הוא עוצם את עיניו ומוריד את פיו בשביל לנשק את גופי החשוף, החולצה המכופתרת שלבשתי הייתה פתוחה והחזייה שהייתה מתחתיה, לא הייתה. רגלו הייתה בין רגליי ויכולתי להרגיש את מכנסי הצבא הכבדים שלו על גופי, רגלו השנייה הייתה על הרצפה והרגשתי איך שהוא רוכן מעלי וגורם לכול הדם שבגופי לבעבע ולאיים שהוא עומד לפרוץ החוצה כמו הר געש. המגע שלו, הנשימה שלו, הנשיקות שלו, הכול גורם לי לתהות איך אני יכולה באמת להרחיק את שומר הערפדים החתיך הזה שרוצה רק בטובתי? ואחרי הכול, אני הייתי זאת שברחתי ממנו וסכנתי את החיים שלי בשביל להציל את לינדסי וגאיוס.
הוא מנשק את גופי בנשיקות זעירות, אני אוחזת עוד יותר בסדינים בשביל לא להצטמרר ולהרעיד את כול המיטה, אני פוקחת את עיניי ומסתכלת על שיערו המבולגן של ניקולאי שרוכן מעל גופי, ידי עולות במעלה גופו וכורכות את צווארו, ניקולאי מצמיד את זרועותיו על מותניי ומקרב אותי אל גופו, מרים את ראשו ומנשק אותי במצחי. אני מסתכלת אל תוך עיניו ורואות עד כמה הן ירוקות, ירוקות כמו הדשא. ניקולאי מנשק אותי באפי ואז לוקח נשימה עמוקה ומנשק אותי בשפתיי, אני מרגישה את הלשון שלו בתוך פי מנסה לחפש את הסודות הכי קטנים שאני שומרת ממנו, הלשון שלי רודפת אחריו בשביל שלא ימצא את הכניסה למחבוא, זרועותיו יורדות מטה ממותני ואוחזות בישבני כדי לקרב אותי אליו.
"אסור לך לבטוח בהם." ניקולאי לחש לתוך פי, פערתי את עיניי כשהמראה של עיניו גרם לאימה בגופי, עיניו היו שחורות ללא כול עישון או העין עצמה ודם שחור זלג מתוכה, פיו היה פעור וחשוך, כול הסנטר והצוואר היו דם שחור. כף ידו של ניקולאי דחפה אותי אל המיטה וצרחה עלי, עיניי נפערו עוד יותר והאימה אחזה בגופי, הלב שלי פעם במהירות והרגשתי כול כאב של פחד שזוחל בגופי. הידיים שלי רעדו, השיניים שלי נקשו ככול שניקולאי התקרב אלי יותר ויותר והפחד בגופי היה כה עצום שצרחה פצעה מפי.

פקחתי את עיניים, ראיתי מולי תקרה לבנה והבנתי שכול מה שראיתי, כול מה שהרגשתי היה חלום. לקחתי נשימה עמוקה והתיישבתי כמה שיותר קרוב לקיר, לגרש את כול האימה שאיימה לטפס במעלה גופי, הנשימות שלי היו כבדות, העיניים שלי דמעו וגופי הזיע, ניסיתי למחוק ממוחי את התמונה של ניקולאי עם הדם השחור הזה, אני לא מבינה, למה חלמתי עליו?
"את בסדר?" כף יד נגעה בי מהצד וגרמה לי לפלוט צרחה ולהניח את כפות ידיי על לבי לשמוע עד כמה הוא דוהר, לאור הקול ששאל אותי הצטמררתי והתרחקתי מניקולאי על המיטה שלי לצד השני. אחרי החלום הזה יהיה קשה להסתכל עליו, או לחשוב עליו בצורה הזאת, וזה לא החלק בחלום שהפחיד אותי אלא החלק בחלום שגרם לי לחוש רגשות כלפי הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה.
"רק אל תגע בי." פלטתי את זה בלי חשיבה, כשהסתכלתי לכיוון ניקולאי יכולתי לראות שלפי המדים שלו הוא היה במשמרת לילה לצד החדר שלי. גופי האדים והסומק עלה בלחיי כשהבנתי על מה חלמתי. יכולתי לראות את העיניים הפעורות לרווחה שלו והוא הביט בי בשאלה, כשראיתי את צבע העיניים קפצתי על ברכיי ותפסתי את פניו בכפות ידיי, מסתכלת על צבען. העיניים הירוקות, השפתיים האדומות והפה שלו שנראה בדיוק כמו שהוא אמור להראות, שום דבר מהחלום שלי לא התגשם.
נאנחתי בכבדות.
"את זו שנגעת בי." שחררתי את כפות ידיי והחלקתי מתחת לשמיכה, מכסה את חצי פניי בה בשביל לא להראות לו חולשה.
"זאת סיבה." מלמלתי וסובבתי את ראשי אליו כדי לראות אותו משפיל את ראשו לכיוון המיטה הלבנה ומתרומם ממנה, הרגל שלו חוזרת בחזרה אל עבר הרצפה והוא משנה את כיוונו לכיוון הדלת, מתקדם לעברה. בלעתי את רוקי כשהבנתי שאני עושה לו חיים קשים, אני לא נותנת לו להתקרב אלי, אני לא נותנת לו לדבר לעברי, לא לשמור עלי, אפילו לא להעיר אותי מהסיוטים שאני חולמת עליו. ובכול זאת, אחרי כול זה הוא נשאר כאן – ובמיוחד אחרי הסקס שהיה לנו בשרותים הפרטיים של המועדון- הוא נתן לי את כול הסיבות לבטוח בו אבל אני עדיין לא מצליחה לעשות זאת ואין לי מושג למה, למה אני לא יכולה לבטוח בו.
הטמנתי את ראשי בכפות ידיי, "ניקולאי." אמרתי והעפתי קצוות שיער מפני, הצעדים נעצרו והדלת לא נפתחה. גם בלי לראות יכולתי לדעת שהוא נעצר ממש קרוב אל הדלת אבל עדיין לא עבר אותה. פקחתי את עיניי והסתכלתי עליו, מושיטה לו את ידי.
"את צריכה משהו?" לא אמרתי מילה אלא המשכתי להחזיק את היד באוויר, לפני זה אמרתי לו לא לגעת בי, אבל זה לא אומר שאני לא רוצה לדעת בו. אני מרגישה אותו, לא רק בחלומות אלא גם באנרגיה, בדם, בכול מקום בגופי אני מרגישה אותו.
אני לא אוהבת אותו, למעשה אני שונאת אותו אבל אני נמשכת אליו כמו שלא נמשכתי לאף אחד.
"כן." אמרתי לאחר מספר דקות.
ניקולאי הסתובב והחל ללכת לעברו, הצעדים שלו היו כבדים וכך גם נשמותיו, האנרגיה שסבבה אותו הייתה כה עצומה שיכולתי רק להתמלא בה בכול פעם שהסתכלתי עליו. אבל גם אם אני מלאת אנרגיה, כוח הרצון שלי, כוח הפחד שלי רוצים אותו איתי.
"מה את צריכה?" הוא נעמד מולי כף ידי אף לא תפס אותה, הרמתי אליו את עיניי והורדתי את ידי אל המזרן. אני לא יודעת למה באותו הרגע הרגשתי כול כך חלשה אבל רציתי להפסיק לתהות עד מתי אני אצטרך להפסיק ללא לבטוח בו.
"אותך." נעמדתי על ברכיי והנחתי את כפות ידיי על חזו השרירי שהרגשתי אותו מבעד לחולצתו, שפתיי התקרבו אל שפתיו לשנייה אחת ואז נסוגו לאחור. לא רציתי לכפות עליו לכן נתתי לו את ההזדמנות להגיד לי לא. אבל השאלה שלי היא האם הוא יכול להגיד לי לא? האם הוא רוצה להישאר שומר הראש שלי ובגלל זה הוא לא יגיד לי לא? בלעתי את רוקי והסתכלתי על שפתיו, יכולתי להרגיש שהוא לא רוצה בכך שכול גופו נהיה מתוח, השפתיים שלי התקרבו שוב אבל זאת הייתה הפעם האחרונה שעשיתי את זה.
הוא לא אמר לי לא, אבל הגוף שלי אמר זאת במקומו.
"מצטערת." מלמלתי וחזרתי לשבת על רגליי, רגל אחר רגל וחזרתי לשכב בחזרה במיטה, תחת השמיכה. הסתובבתי עם הגב לכיוון ניקולאי והבנתי משהו שלא הבנתי לפני זה, מישהו שולט במחשבות שלי, ברגשות שלי ובכול מה שעשיתי ברגע זה וברגע שאני אתפוס את מי שעשה את זה, אני יגרום לו להצטער על כך שהוא שלט בי.
גרמתי למחשבה הזאת לעבור לצד השני, לאדם ששלט בי.
באותו הזמן גם נרדמתי.