ה”תקווה” למחר
עייני חורקות על פני השמים שפתי נושקות ללב היום, ליבי עוד פועם פעם אחת או שתים לא ביום נברא האדם.
הלוואי ובכל יום יברא ילד, שבכל יום תפליג עוד ספינה על הים הלוואי שנוכל לחיות בשלום עם כולם.
עייני מביטות אל לב הסערה הבוערת בתוך ליבו, ראשי מתפלל מקווה לאות חסד, גופי מדמם מטבעו.
אך דמי הוא שטף של אבני חן יקרות, ליבי הפועם הוא רק לרגע נעצר. עייני המתות הן רק עוד זוג יונים שרוצות מעט מנוחה ופני החמימות רק רוצות מעט חברה.
הנחתי ראשי על הכר מקווה שמחר השמש שוב תזרח, מקווה שיש כאלו ששומרים שיהיה לי טוב, אני מקווה שיש מישהו שאוהב אותי.
תגובות (3)
משעשמע במיוחד אבל לא הבנתי את העלילה!
לא מצחיק… :\
הסיפור לא בא בשום צורה להצחיק ואם זה מה שהבנתן ממנו כנראה שיש בו טעות? אשמח אם תפרטו.
פעם הבאה אני אשמח אם תנסחו את התגובה בצורה נחמדה ולא פוגעת ואני בן אדם שאין לי בעיה עם ביקורת בונה בכלל.