העולם העל-טבעי פרק 1~חלק'ב~
באני זוכרת איך הכול הטשטש לנגד עיניי,איך הכול השחיר.הרגשתי את אמי אוחזת בי ואת משב הרוח הקריר מלטף את פניי וחולף לו,שמעתי את בהלת הוריי (יותר נכון אמי,אבי היה מתון יותר).אמי הסיעה אותי לביה״ח ״שרלוט״ ושם נרדמתי,לא יכולתי לסבול את כאבי התופת הללו שליוו אותי וגופי איבד את אחיזתו בהכרה.
פקחתי את עיניי ומבטי קלט איש צעיר מראה שיערתי בגיל בסביבות 35-40 בעל שיער שחור ומדים של רופא,הוא הביט בי וכשראה שעיניי פקוחות לרווחה דיבר אלי:מהו שמך?
״דיאנה״עניתי
״ובכן דיאנה,אני הוא ד״ר.מייסון״
״נעים להכירך (הוא לחץ את ידי)
אמי נכנסה לחדר שעיגולים שחורים מקיפים את עיניה(שבד״כ אלה סימנים לחוסר שינה)
הבנתי שהייתי כאן הרבה זמן אם אמי עייפה,כנראה דאגה ולא יכלה לישון.
3 ימים ו-12 שעות
מה? חשבתי,איך זה ייתכן?,איך זה אפשרי?,ברם לא הגיתי את המילים בקול.
הרופא(ד״ר.מייסון) הרים את חולצתי וגל שלבושה שטף אותי והסמקתי כל-כך,השפלתי את מבטי וראיתי את בטני לראשונה אחרי התעלפותי על בטני היה מעיין עיגול שחור-כחול-אדום-ירוק מעורבב למשהו דוחה ונראה מחריד.
ד״ר.מייסון דיבר:ככל הנראה גופך נכנס להלם וכמגננה גופך יצר ובכן איננו יודעים בדיוק מה זה אך יכול להיות שההלם הוא תופעה חוזרת,משום כך בבקשה בזמן הקרוב אל תלכי לשחות בים,בריכה… שמא תיכנסי להלם שוב בזמן שחייה כעבור מספר דקות הייתי בדרכי הביתה.
הגעתי הביתה לפני מ״ס שעות,אני נכנסת לחדרי עם הפיגמה הורודה מכוסה דביבונים מתכוננת לשינה ,הסתכלתי בפלאפון שלי אם קיבלתי הודעה בו בעת הרמתי את חולצתי הסתכלתי לעבר המקום שבו הפצע אמור להיות: הפלאפון החליק מידי נשמתי נעתקה זה לא יכול להיות,זה לא אפשרי פערתי את עיניי בהלם בשוק בהלם.
הפרק הבא יפורסם מחר או היום.
תגובות (0)