מה יש בסוף הים?- פרק 1

תמיד אהבתי לשחות, למרות שאחי מת כשהוא שחה ורגלו נתקעה באצה גדולה והוא טבע, עדיין המשכתי לשחות ולשחות.
תמיד אמי דאגה לי ואמרה לי:" אריק, תפסיק כבר עם זה! תעשה משהו יותר תרבותי, כמו שחמט!".
אך בשחמט יש שני משתתפים, ובשחייה הייתי לבד.
מאז שאחי, נד, מת בשחייה, לא שיחקתי או עשיתי משהו עם אף אחד. רק שחיתי.
כששחיתי זה גרם לי להרגיש טוב. לא טוב, במובן של רענן, אלא כשאני שוחה, אני מרגיש שיש לי מטרה מסוימת, ואני לא מוותר עליה לעולם!
אולי אחי מת בשחייה בים לפני שנתיים, והוא היה האח היחיד שלי שמאוד אהבתי אותו ושיחקתי אתו הרבה, זה לא גרם לי להפסיק לשחות.

קפצתי מהמזח אל תוך הים הגדול והתחלתי לשחות עם בגד הים הקצר שלי בים.
כשחזרתי בשחייה מהירה אל המזח ועמדתי לצאת שוב לשחייה, ראיתי את קארה עומדת על המזח.
"הו, היי אריק" אמרה בגמגום קארה וחשבה לעצמה:" הלוואי שהוא יגיד לי 'היי', הלוואי שיגיד לי 'היי'"
"הו, היי קארה…." אמרתי והמשכתי לשחות בים בשחייה מהירה.
עדיין קארה חשבה בליבה:
"הלוואי שהוא יאהב אותי כמו שאני אוהבת אותו, הלוואי! אמן." והיא הלכה בצעדים אטיים מהמזח במבט עצוב ונעלב, ונעלמה.

ילד כייס רגיל רץ ברחוב, עד שלפתע ראה על הקיר שלט שכתוב עליו:" תחרות השחייה הגדולה ביותר בעולם שתתקיים בעוד כ- 5 שבועות! כל אחד מוזמן!! הפרס למקום הראשון הוא 200,00 שקלים!!".
הילד פתח את פיו בהתפעלות ורץ לספר לכולם תוך כדי שהוא לוקח בחטף את הארנק של גברת שמנה ועשירה.
"הצילו!!" צעקה "גנב!!" אך הילד הכייס כבר ברח משם והתחיל לספר לחבריו על התחרות.