אהבה כפולה- פרק 6

לא ידעתי בכלל למה הסכמתי לרדת אבל הסכמתי, התלבשתי בסתם בגדים וירדתי למטה.
"היי" הוא אמר לא עניתי , "אליסון אני יודע שאת כועסת עליי בגלל מה שקרה בכיתה ו' אבל יש לי סיבה ולדעתי היא אולי מוצדקת למה שעשיתי אז.."
"אז תאמר לי אותה" עניתי לו.
"הסיבה שעשיתי את כל הדברים האלה ושאני נלחץ מלהיות להידך ולדבר איתך ולמה אתמול הגנתי עליך בגלל מה שקרה בכניסה לבית ספר, הסיבה היא שאני אוהב אותך, ואני לא יכול להתנגד למה שאני מרגיש, בכיתה ו' הייתי כמו מטומטם לא ידעתי איך להוציא את הרגשות האלו אז פשוט התחלתי להציק לך, שנאתי את עצמי בגלל זה, אני פשוט לא ידעתי איך לבטא את הרגשות שלי. אז זהו הנה אמרתי לך למה עשיתי את זה!"
חייכתי חיוך קטן מבעד לעצב שתקף אותי, ליאם הסתכל עליי,"למה את צוחקת? אני משתף אותך באיך שאני מרגיש ואת צוחקת?" והחלטתי לענות לו "אני פשוט לא יודעת איך להגיב אז אני צוחקת." "אז אולי במקום לצחוק תגידי מה את חושבת כי המתח הזה הורג אותי."
"טוב" אמרתי כשאני מתקרבת אליו, ס"מ ועוד ס"מ עד שהינו מרחק נגיעה אחד מהשני,לפתע שמעתי את גיא מלמעלה, מהחדר שלו, "תתנשקו כבר!!!" שנינו הסתכלנו למעלה צחקנו ואז הסתכלנו אחד על השני והתנשקנו, זו הייתה הרגשה מדהימה כי זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי וכל כך התרגשתי ממנה.
התנתקנו מהנשיקה, חייכתי קצת וגם ליאם ראיתי עליו חיוכון קטנטן, שאלתי אותו "אז…. מה עכשיו כששנינו יודעים מה אנחנו מרגישים?"
"אני חושב שניהיה ביחד?!?" הוא שאל ואמר בו זמנית, חייכתי קצת ואמרתי "נראה לי"
ואז הוא הוסיף את מה שלא ציפיתי לשמוע, "אבל אם ניהיה ביחד אני רוצה שנשמור על זה בסוד בהתחלה.", שאלתי אותו "למה לשמור בסוד אתה מתבייש להיות איתי?"
ראיתי שהוא שם את היד מאחורי הראש שלו והוא אמר "זה לא.. ש.. זאת אומרת.."
קטעתי אותו ואמרתי, "אתה פשוט מתבייש להיות איתי נכון?! כי אתה מקובל, ואני חנונית, אני פחות מקובלת!!" אמרתי ורצתי בחזרה אל הבית שלי, כל כך נפגעתי בחיים לא נפגעתי יותר מזה!! נפגעתי עכשיו יותר מכיתה ו' כי הבנתי שמה שהיה בכיתה ו' זה היה בגלל שהוא אהב אותי ועכשיו הוא שבר לי את הלב, הלב שלי זה לא משחק שאפשר כל פעם מחדש להרכיב אותו ולשבור אותו, הלב זה איבר רגיש.
עליתי בריצה לחדר שלי לא רציתי כלום, רציתי לישון ולא לקום יותר אף פעם, כל כך נפגעתי, ראיתי בטלפון שלי מלא הודעות מליאם ומלא שיחות ממנו, התעלמתי ממנו, לא רציתי לשמוע ממנו, אבל לצערי יש מחר בית ספר ואני אצטרך לראות אותו.
הלכתי להתקלח ונשכבתי במיטה, עם הפנים כלפי התקרה חושבת לעצמי, מה היה קורה אם לא הייתי מתאהבת בליאם או מה היה קורה אם הוא לא היה מתחיל להציק לי, אני לא מצאתי לזה תשובה אבל כן מצאתי משהו אחד משותף לשני הדברים האלה, משניהם אני נפגעתי ,משני המקרים הלב שלי נשבר למלא חתיכות קטנות שלא ניתנות לחבר בינהם מחדש.

למחרת בבוקר קמתי אכלתי והתארגנתי לבית ספר, אמא לקחה אותי לבית ספר, בכניסה לבית ספר ראיתי את ליאם, הוא התקרב אליי ואני התחלתי לעלות יותר מהר כדי לא להיתקל בו, אבל כשנכנסתי לכיתה הייתה תמונה מביכה שלי, שאני כל כך התעצבנתי בגללה, יצאתי מהכיתה שלי לכיוון הכיתה של ליאם, כשהגעתי לשולחן של ליאם אמרתי "ליאם אני צריכה שנייה לדבר איתך בחוץ" יצאנו החוצה מהכיתה שלו ושאלתי "אממ.. תגיד ליאם אתה יודע מהתמונה שלי שפורסמה פה בבית ספר?" והוא ענה "זה מה שניסיתי להזהיר אותך בכניסה אבל את התעלמת מזה" ושאלתי אותו "איך תאה ידעת מזה אתה היית עם התיק על הגב עדיין לא היית בבית ספר כבר אז איך ידעת" וליאם ענה, "אממ…" קטעתי אותו לפני שהוא התחיל לדבר "אתה שמת את התמונה הזאת? לא ייאמן עלייך!!!" אמרתי מבלי לחשוב על מה שאמרתי "לא זה לא אני אבל… אני איך שהוא נתתי את הרעיון למי שעשה את זה" הייתי בשוק לא האמנתי "אני לא מאמינה, אני לא מבינה איך בכלל התאהבתי בך!!! אתה סתם ילד מקובל ומפונק".