ילדי נבואת הממלכה- פרק 1- ♥♥♥ סיפור חדש! ♥♥♥

"זה נגמר!" צעקה המפלצת עם פרוותה האדומה בגובה 4 מטרים, עיניים ירוקות וציפורניים ארוכות "חג ממתק או ברדק שמח, ילדים!" והיא ניסתה לחתוך את שלושת הילדים המפוחדים בתחפושות שלהם: ג'ון בתחפושת הפיראט, דנה שמחופשת לפיה, וביל שמחופש לערפד. שלושתם החזיקו סלי דלעת שבתוכם היו ממתקים.
המפלצת ניסתה שוב פעם לחתוך אותם עם ציפורניה, אך ג'ון, דנה וביל ברחו ככל נפשתם אל ביתם. הם ידעו שהם יהיו מוגנים בתוכו.
"אולי תוכלו לברוח," צעקה המפלצת כשהיא רודפת אחרי שלושת הילדים "אבל לא להסתתר!"
ג'ון פתח את הדלת ונכנס במהירות אל תוך הבית ודנה אחריו וביל נכנס ברגע האחרון אל תוך הבית של ג'ון וטרק את הדלת על הפנים של המפלצת.
בתוך הבית ג'ון, דנה וביל ניסו לדחוף את הדלת כדי שהמפלצת לא תצליח לפתוח אותה.
"אז.." שאלה בפחד דנה "מה בדיוק קורה כאן!?" צרחה
"אז ככה," ניסה להסביר ג'ון "המפלצת הזאת חושבת שאנחנו באמת פיראט, פיה וערפד!"
"ובגלל זה היא רוצה לחסל אותנו!" המשיך ביל כשהמפלצת שברה עם ציפורניה הארוכות והאדומות את הדלת ונכנסה אל תוך הבית של ג'ון בכעס ובצעדים גדולים והיא שאגה שאגה חזקה מאוד.
"אהה.. סליחה," גמגם בפחד ג'ון "כנראה יש כאן טעות. את חושבת שאנחנו אנשים אחרים. אנחנו רק ילדים שהתחפשו לחג ממתק או ברדק!".
המפלצת לא הקשיבה לג'ון. היא המשיכה לשאוג והסתכלה במבטים נוקשים עם עיניה הירוקות והגדולות על שלושת הילדים המחופשים.
ג'ון ניסה להוריד את תחפושת הפיראט ממנו. לשווא. התחפושת נדבקה אליו.
גם דנה וביל לא הצליחו להוריד את התחפושות שלהם מהם!
המפלצת תפסה בידה הפרוותית את דנה והרימה אותה למעלה.
דנה צרחה כשהמפלצת עמדה למחוץ אותה.
שנייה לפני שהמפלצת מחצה את דנה עם היד שלה, ג'ון זרק על המפלצת את כל הממתקים שהיו בסל הדלעת שלו על פניה של המפלצת וגם ביל.
המפלצת ניסתה לנקות את הממתקים מפניה כשדנה נופלת מידה על הרצפה.
"קדימה, חייבים לברוח!" צעק ג'ון "היא עוד מעט תסיים לנקות את כל הממתקים שהיו בסלי הדלעת שלי ושל ביל והיא תתפוס אותנו!" וג'ון וביל התחילו לרוץ, אך דנה עדיין שכבה על הרצפה, מנסה לקום.
"מה קרה?" שאל בדאגה ביל
"הרגל שלי.." גמגמה דנה "היא שבורה" והיא ניסתה להזיז את רגלה אך במקום זה פלטה צרחת כאב.
המפלצת סיימה לנקות את הממתקים מפניה ותפסה את דנה בידה הפרוותית האדומה בעלת הציפורניים החדות ויצאה מתוך הבית.
"זאת מי שאני צריכה," אמרה בקולה הצרוד כשהיא הולכת בצעדים כבדים ואטיים לאנשהו "זאת הילדה מהנבואה הקדומה".