מסיבה בין שקיעה לשקיעה

שם את המשקפיים שלי שמכהות את החושים והולך להשתגע בין מטורפים למסוממים,
באסים מרעידים את החול,והטפטפות עושות הרגשה של מונסון,בוץ מתעבה בין רקיעות הרגליים,כולנו שמחים ומחויכים משליכים את הידיים באוויר בלי לדעת אם יחזרו בכלל.
כמה כיף זה לא לדאוג משום דבר,כמה מרגיע.
בסיבובים רבים מתקצר לו הג'וינט, כולם צוחקים מהשמש שמטגנת להם את המוח המשוחרר,מתבטאים כמו שלא יכולים כשהמקצבים המקפיצים מרטיטים את הרחבה ההומה, וכולם כמו גלים בים מתרוממים ונוחתים,שורות שורות של בחורים ובחורות בורחים ובוחרות להתעלם מכל מה שמחוץ לגבולות של בין שקיעה שקיעה.
יממה של כל טוב וחלב ודבש. בירה וכולנו נשירה, אני מדדה אל הרחבה וכבר מרחוק מתחיל להתנועע, כבר לא שולט בזה, ומוציא את זה החוצה איך שזה רוצה אני לא שולט בעצמי כבר מזמן. נהנה, מדי פעם נענה לבקשות של עצמי להמשיך להשתולל ולא נכנע לכאבים ברגליים. עדר של שוטים שותים את הקצב ולא מפסיקים לרצות עוד ממה שזה מוציא מאיתנו ומה שאנחנו רואים כשאנחנו תחת השפעה של כזה וקצת אחר,ואחרים קורסים מרוב שאיפות ויניקות,מים זה לא מים ואוויר זה עשן.
יושבים מחובקים בעצמם ואחרים בטוחים שהם הלכו לאיבוד שם בפנים ושכבר לא יצאו,כמה עצוב,אבל לא ראש מעיניי,אני דופק את הראש וסופר עד שלוש בין שלוק לשלוק נלחם ברפלקסים ומנצח כי אין וויתורים.
לא ממש אכפת לי שיחשבו מה שיחשבו ואם בכלל,אני זה ככה וככה זה אני,או שמתרגלים או שממשיכים הלאה,אין מה לנסות לשנות את העונות של השנה,לכל דבר עת. ולעת עתה נוח לי בשינויים שאני מסדר לעצמי,ולא הולך לפי אחרים כי דרכם היא לא שלי,והיא בטח לא כוללת את ההתפרקות הזאת,שהיא מתאימה לכל התוכניות שלי,מקבלת הכול ונותנת בחזרה,חוויה חזקה ומלמדת.
מורה ליוגה עורכת דין פלילית משוחררת מדי לטעמינו,ספק בדיה ספק אמת טיפה חולנית. מעשנת לפסטיבל את כל מה שיש,חומדת כל שאכטה ובין לבין מצחקקת כי חייה תלויים בזה,מתמתחת ומסבירה על צ'קרות בגוף,שישה במספר ותנוחת הגויה,הכי חשוב לנשום היא אומרת ונוגעת לי בחוסר חינניות בצ'קרה שבין הרגליים,ולא יודע אם לצחוק או לחשוש היא אומרת שזה הכי טוב שיכול להיות ואין אחרת,לא יהיה ואני לא מעוניין בה,שום חשק והיא לוקחת את הידיים שלי ומעבירה על החזה שלה,בטעות,כן בטח.
היא חסרת מקום אולי נודדת עם הפסטיבל,שתלך ללמד יוגה במקום אחר כולנו מלאים תהייה לגביה,שבאה וישבה קמה והלכה כאילו כלל לא הייתה,הזיה של חום והרבה און בלתי מנוצל,חבל.
מצחיק וטורדני אני חושב וממשיך בשלי,קצת לרקוד שוב כשההוא על הבמה משנה את הגרוב. פנים מוכרות שלא שייכות למקום ולא לזמן צצות, אני מדבר בנימוס ומבטיח לזכור.
לזכור שיש אנשים שזה נקרה בדרכם וגם הם באים ליהנות,חד פעמי סתמי כזה,בשביל הפעם הראשונה והאחרונה שכזה.
נסיים את היומיים בחפירות אחרונות נרים ונקפל את הכיסאות, קדימה לעבודה ולצבא,קדימה לשגרה ולסגירה,עד הפעם הבאה.