אהבה כפולה- פרק 5

-פלאשבק-
זה היה בכיתה ו' שכל הבנים והבנות ירדו עליי, הייתה הפסקת אוכל באתי להוציא את האוכל, אך בדרך לתיק ליאם שם לי רגל ואז מישהו אני לא זוכרת מי דפק לי עוגת קצפת בפנים, וכל הכיתה צחקה עליי וירדו עליי, זה היה רגע מאד מביך, אני זוכרת שעמדתי באמצע הכיתה עם פנים מלאות בקצפת כשכולם מסתכלים עליי וצוחקים, הרגשתי את הריכולים עליי ואת הירידות הקרבות, והכל היה בגלל ליאם.
-סוף פלאשבק-
כשנזכרתי במה שהיה בכיתה ו' התחלתי לכעוס ולהתעצבן על ליאם, עד שפשוט דחפתי אותו ממני והלכתי לכיתה שלי, ישבתי בפינת הכיתה ולא נתתי לאיש להתקרב אליי, רק רציתי שהיום ייגמר כבר!!! לא היו לא עצבים לכלום, לא לליאם לא לזואי ולא למאיה.
בסוף יום מיהרתי להתארגן וללכת החוצה כדי שאני לא אצטרך ללכת עם ליאם כי אני לא רוצה לראות אותו למשך הרבה זמן, אני עצבנית עליו ואני עכשיו לא מבינה יש לי קראש עליו, הוא סתם מעצבן וחש אבל חמוד מצחיק נחמד ו…. התחלתי להזיל עליו ריר כאילו אני רואה מולי המברוגר, לקחתי את התיק והתחלתי לרדת למטה עד ששמעתי את ליאם קורא לי "אליסון!" התעלמתי והמשכתי לרדת מהר יותר, רצתי לשער של בית ספר והתעלמתי מליאם, "אליסון חכי רגע" הוא התקרב אליי ותפס לי ביד, הסתובבתי אליו שילבתי ידיים ואמרתי "כן, מה אתה רוצה?" אמרתי "אני יכול לדבר איתך רגע בצד?"
אמרתי "לא" והמשכתי ללכת, אך הוא שוב עצר אותי ואמר "אליסון בבקשה זה חשוב, תני לי רק כמה דקות לדבר את אפילו לא חייבת לדבר רק תקשיבי לי, בבקשה?!"
אמרתי "טוב" באי רצון והתיישבנו בצד.
ליאם התחיל לדבר "אליסון תקשיבי כל מה שהיה בכיתה ו' זה היה ליאם הישן והדפוק, עכשיו אני מצטער על כל רגע קטן שהיה בכיתה ו', אני מצטער על כל ירידה שירדתי עליך אממ.. שירדתי על אחרים, הייתי דפוק.
אם את לא רואה את הסיבה לכך שהייתי עושה את הדברים האלה אז עזבי" הוא אמר
עניתי לו " יש לך לומר עוד משהו או שאני יכולה ללכת?"
"את יכולה ללכת" הוא אמר.
הרמתי את התיק שלי והתחלתי ללכת לכיוון הבית, אוווווף לא רציתי לראות אותו עכשיו אצלנו בבית, אני כל כך עצבנית עליו מכיתה ו' שכל כך מהר הוא הופך ממושך בעיניי לשנוא בעיניי, אני פשוט שונאת את העובדה שאני מוצאת בו משהו, שאני נמשכת עליו, שאני מחבבת אותו…++++, אווווף למה דווקא הוא אמרתי לעצמי בדיוק כשאני נכנסת הביתה.
שמתי את התיק בחדר ופשוט נשכבתי במיטה, מסתכלת על התיקרה וחושבת,
-שיחזרתי לי את מה שקרה בכניסה לבית ספר ואת מה שקרה בכיתה ו'.
ופתאום נזכרתי במכתב שהיה לי לפני כמה ימים על השולחן, קמתי מהמיטה לכיוון גיא ושאלתי אותו "גיא תגיד ראית אוליי אצלי בחדר מכתב על השולחן, הוא אמור להיות סגור במעטפה וורודה?" , גיא התחיל לגמגם מעט, "אמממ… לא-לא ראיתי אצלך שום מכתב על השולחן." הוא אמר וזה היה נשמע מאד מוזר.
יומיים אחר כך, היה שבת אז לא למדנו וליאם היה אצל גיא, נמנעתי מליצור איתו קשר, רוב הזמן שהוא היה נשארתי בחדר, עד רגע אחד שיצאתי מהחדר שלי כדי להכין לי שוקו ראיתי את… נחשו את מי, את ליאם, הוא היה במטבח "היי" הוא אמר לי אני התעלמתי ממנו, "את מתעלמת ממני?" הוא המשיך לשאול, לא עניתי לו, לקחתי את השוקו שלי ביד אחת והשנייה ליאם החזיק ואמר, "אליסון, את יכולה בבקשה לענות לי?"
"מה אתה רוצה שאני אומר לך, כן אני מתעלמת ממך כי אני פגועה מה לומר?" אמרתי והתחלתי לעלות למעלה, הרגשתי שאני וליאם כמו זוג נשוי שכל הזמן רב, כבר התחלתי ממש לשנוא אותו ולא לאהוב אותו, על מי אני צוחקת עדיי אהבתי אותו, אבל זה פשוט עיצבן אותי אחריי מה שהוא עשה לי שאני אוהבת אותו, אווף אהבה זה דבר לא הגיוני, בסוף הלכתי לישון.
התעוררתי בשבע בערב לצליל הצילצול של הטלפון שלי, קפצתי מהמיטה שלי ועניתי לטלפון מבלי לבדוק מי מתקשר אליי, "הלו" אמרתי "היי" שמעתי את ליאם אומר, כבר זיהיתי את הקול שלו, "אליסון את יכולה לרדת למטה אני צריך לומר לך משהו?"
"טוב… אני שנייה מחליפה בגדים ואני יורדת." אמרתי וניתקתי את השיחה, לא ידעתי בכלל למה הסכמתי לרדת אבל הסכמתי, התלבשתי בסתם בגדים וירדתי למטה.