-סיפור עליי- בלעדי! ;)
היי כולם
אולי אתם לא מכירים אותי, ואולי כן. זה כ״כ תלו.
אני אתחיל מזה שקוראים לי יובל.
פעם (בכיתה א) הייתי ילדה שונה, ילדה שלא אכלה, ילדה שהייתה הולכת לבית חולים?! ילדה שצחקו עלייה, ושהייתה לבד בהפסקות. אם אתם חושבים שאני אומרת את זה למען צומי. אז לא, זה דווקא למענכם. זה ילמד אותכם על החיים.
בכיתה א׳ הייתה מקובלת, בואו נקרא לה כאן ״דנה״, הייתה עוד אחת שלפני הרבה שנים היינו חברות טובות וסוג של התפרקנו (סיפור ארוך) נקרא לה עדי.
בואו נתחיל מזה שדנה, עשתה חרם על מלא בנות, הם נשארו לבד ואני זוכרת את הפרצופים של הבנות שהסתובבו לבד וראו את שאר ה״חבורה״ משחקים ולא משתפים אותם. אני הייתי בואו נגיד שניהם. פעם כן ופעם לא. לא אהבתי את הדרך של ההתנהגות של המקובלות (דנה ועדי) הם היו משתלטות על משחקים, שהחלק הכי כיפי הם עושים. לדוגמא… הם צריכים לחלץ אותכם, ואתם רק צריכים לחכות. זה אחד מהמשחקים ששיחקנו. יש עד היום ילדה מהכיתה שהיא מאוד חזקה ובוגרת, שלא משנה כמה ירדו עלייה, ועד היום אף אחד לא משחק איתה תמיד תוכלו לראות אותה מחייכת!.
בכול מקרה, מה שהתכוונתי להגיד שמידי פעם היה נמאס לי והלכתי לדשא התחלתי להסתובב עד הצלצול, באותה תקופה שביליתי בבית חולים, היו שמים שיר בספרדית (בנוסף לתוכנית כזאת) ואני אתרגם לכם: ״גם אם תכשלי, וגם אם לא, אני תמיד יעריך אותך כמו שאת״
ובגלל זה כול כך אהבתי לשמוע את השיר, וגם די למדתי ספרדית ובכלל לראות את הסדרה. אני זוכרת כש-חזרתי מהבית הספר החברים הכי טובים שלי היו, אח שלי! שתמיד שיחקנו ואני זוכרת שבכיתי הוא היה בא ומחבק אותי… אף פעם לא רציתי שהוא ילך.
אני זוכרת שגם הייתי לי מישהי בבית חולים שהייתה חולה בסרטן, היא הייתה מאוד נחמדה, מה שהכי עצוב. האם היא שרדה את זה?
רוב המורים, לא בדיוק היה להם אכפת ממני.
אבל אני זוכרת שהייתה מורה יחידה שהיה לך אכפת בכלל. ושסיפרתי לאחת המקובלות על מה שקורה לי בשיער (נשירת שיער, חוסר ברזל, הרבה דברים סיפור ארוך) היא התחילה לספר את זה אחרי כמה שנים גם לבנים, וחשבה שאני לא אגלה. עכשיו כנראה שיש לה "קצת" יותר מידי ביטחון עצמי. וחייב גם מתישהו לעצור את זה לא?
בכיתה ג' או ד' הצטרפו אלינו בנות חדשות, אני זוכרת שבהתחלה התחלתי להתחבר להרבה בנות, ואז הייתה ילדה שהיא הייתה החברה הכי טובה שלי
ומישהי סוג של כול הזמן הרחיקה אותי ממנה, ומכוון שגם אני הרחקתי ממני בכלל את החברים (חברות…) שלי, תמיד הייתה אחת שהיא כן דיברה איתי. והייתה תקופה שהיא הייתה הרבה במחשב ורק אז דיברנו. והתחלנו לדבר, ובאמת הלכנו הרבה לגינה, ואני זוכרת עד כמה רציתי להגיד לך תודה, שנתת לי להתגבר על זה, ועל הרבה דברים שאני לא אפרט. (היי אם את רואה את זה)
באותה תקופה, בגלל שעברו איזה 3 שנים, הלכנו לבדיקה, ואני זוכרת שאמרו לי ששוב יש לי את זה שוב. ושזה חזר… ושוב "ביליתי" שם את אחר הצהריים, אולי זה נשמע כיף אבל זה לא. זה פשוט לא.
שחזרתי לבית ספר, מישהי מהכיתה שאלה אותי אם אני אוהבת איזה ילד מסויים, ואמרתי לה שלא.
לא יכולתי להגיד לה שכן מול כול הכיתה לא?
עד היום אני בכלל מפחדת לדבר איתו, כי שאני מדברת איתו היא מסתכלת.
אבל תמיד יש את החברה הזאת שתעזור לכם…
בכול זאת, כנראה ששוב חזר לי התקופה הזאת, ואני צריכה שוב ללכת לכמה בדיקות פה ושם.
סליחה אם אתם חושבים שזה צומי, אז לא זה לא. כפי שאמרתי אני שמה עליכם פס. ((:
תגובות (5)
יובל אני אוהבת אותך ואני רוצה להגיד לך גם תודה.
תודה על כל כך הרבה דברים שלימדת אותי,
תודה על דברים שבהם עזרתי לי,
תודה על עידוד בלתי נגמר,
תודה על כל מה שאי פעם עשית בחייך.
את ילדה מדהימה, ואני אוהבת אותך, ושעדי ודנה ילכו להזדיין! דנה זאת מישל או עדי זו מישל? (מישל זה שם בדוי)
ומישל היא סתם מגעילה
בבקשה תתעלמי.
ואני אוהבת אותך כמו שאת ♥ אני שמחה שעזרתי לך בחיים, ואני אוהבת שאת כותבת על עצמך
פאק ילדה מושלמת
את יודעת את כמה אני חולה עלייך
החיים שליי זאתי XD
love book מעליי הוציאה לי את המילים מהפה, (או יותר נכון מהיד?). ומה זה משנה אם היא מסתכלת כשאת מדברת איתו? זכותך שיהיו לך ידידים!
תוה בכול מקרה וOMG יש לך חד קרןןןןן
יובלי, אני מקווה שיהיה בסדר, אני כל כך רוצה שתהיי בסדר.
ופרדוש היא באמת ילדה מדהימה, היא עוזרת גם לי, רק דרך המחשב.
וזה לא מגיע לך, העבר שלך, כי את מדהימה. באמת.
אוהבת אותך