Alaska – chapter 13 – עורבני חקיין

התיישבנו במושבינו במרכז האולם, הפופקורן היה בנינו ולכל אחד כוס שתייה. האולם החל להתמלא באנשים שמיהרו לתפוס את מקומם לפני שהפופקורן יפול מידם ולפני שהאורות יכבו. על המסך הוקרנו הפרסומות והטריילרים של סרטים שעתידים לבוא.
״אני כל כך הולכת לראות את חמישים גוונים של אפור! לעזאזל זה נשמע טוב,״ סטפני מלמלה וטחבה אל פיה חתיכות של פופקורן חמות.
״חשבת לקרוא את הספר קודם?״ שאלתי ולגמתי מן המשקה שלי. היא גלגלה את עיניה וסיננה את המילה 'חנון' וצחקקה.
״אני לא בקטע של ספרים… מי כמוך יודע את זה,״ היא מלמלה והראתה התעניינות בטריילרים הנוספים שהוקרנו על המסך.
״תראה את הקטניס הזו! היא נראית זוועה!״ היא מחתה כשהסרט התחיל, האורות כבו ממזמן והמזגן הקפיא את עצמותינו.
״חשבת אולי שהיא צבעה את השער לבלונד ואז לשחור? צבע שער אי אפשר להחזיר,״ הזכרתי לה והיא לגמה מכוסה והשתלטה על שקית הפופקורן הענקית שקניתי.
״תבטיח לי שלא תצבע את השער שלך,״ היא צחקקה וביקשה ממני שאבטיח לה דבר שככל הנראה אקיים.
״אוקיי, אני מבטיח לך שלא אשנה את צבעו של שערי ואשאר אדום לנצח, או עד שהאדום יתחלף באפור,״ הבטחתי לה וחטפתי את שקית הפופקורן מידיה.
היא צחקקה וחטפה בחזרה את השקית, ״תוריד את הידיים שלך מהפופקורן שלי!״ היא הכריזה ותפסה את הפופקורן בידיה.
״תשחררי! אני רעב!״ מחיתי ומשכתי את הפופקורן אליי. סטפני מיהרה לתפוס אותו ולשמור אצלה.
״תזהר! זה עוד יפול על מישהו!״ היא לחשה בזמן שמשכתי את הפופקורן אליי, ואז הדבר הכי צפוי קרה, הפופקורן נשפך… על סטפני.
הצחוק שלי ושל עוד הרבה אחרים שהסתכלו גרם לסטפני להתעצבן ולרתוח מעצבים. היא ניקתה מעלייה את הפופקורן ואת השקית העבירה אליי וישבה במקומה בשקט, ראתה את הסרט. ידיה היו שלובות ויכולתי לראות שהיא מתאפקת שלא לצעוק או לסטור לי.
״סליחה…״ לחשתי לאוזנה ושלפתי חתיכת פופקורן משערה.
״חצוף!״ היא צחקקה והשחילה את ידה בשערי, וככה היינו כל הסרט. היא שיחקה בשערי, ואני הכנסתי לפיה ולפי בסירוגים חתיכות פופקורן.
״הזקנה הזאת מכוערת! מה זה הבלונד פלטינה הזה?!״ סטפני התלוננה כל הסרט על השחקנים, ועל כמה שהיא אוהבת את גייל וכמה שפיטה הרזה ונעשה מכוער.
״מספיק להתלונן! תתני לראות את הסרט!״ עצרתי אותה לפני שהתלוננה שוב על כמה שהוא ארוך.
״בסדר קרציה… תסתום קצת.״ היא צחקקה והרימה את רגלייה על המושב האדום.

״אז מה את אומרת? קפה?״ שאלתי כשיצאנו מהאולם והשיר של לורד התנגן ברקע.
״חכה! תן שנייה לעשות שאזם!״ היא צחקה וכיוונה את הטלפון לאחד הרמקולים בשביל לגלות מה שם השיר. ״אוקיי, עכשיו אפשר לזוז.״ היא צחקקה והחזירה את הטלפון לתיקה.
״מתחשק לך וופל בלגי או בית?״ היא כרכה את ידה סביב ידיי והצמידה בין גופינו.
״וופל בלגי ושוקו חם, מתחת לפוך…״ היא מלמלה והנחתי את ידי מאחורי גבה. הרגשתי את המבטים שננעצו בנו, לכל מבט התלוותה מחשבה אחרת, העיקריות – 'מה יפה כזאת עושה עם חננה כזה?'
הצמדתי אותה אליי והתקדמנו אל בית הקפה.

״מה תרצו להזמין?״ המוכרת שבדלפק שאלה וסטפני עיינה בתפריט.
״וופל בלגי, עם שוקו חם. ואם אפשר, לארוז,״ פירטתי למוכרת את ההזמנה והיא הפנתה אותנו אל ספה שחורה שצמודה לקיר מרכזי.
״אני מקווה שהסופה לא תתפוס אותנו,״ שיתפתי את סטפני בחששותי והיא רק נחה על גופי. ״נוח לך?״ צחקתי והעברתי את ידי בשערה.
״ג׳ימי! ההזמנה שלך מוכנה.״ הקול נשמע ברמקול וקמנו להביא את האוכל שלנו ולמהר להגיע אל המכונית לפני הסערה.