~על אהבה וסמים אחרים~ סוף דבר.
קוראות אהובות שלי.
אחח מאיפה להתחיל?
אני יודעת שההודעה שאתן הולכות לקבל עכשיו בוודאי תעצבן אתכן, תעציב אתכן ובטח תרצו להרביץ לי למשך כמה רגעים.
אז קודם כל לפני ההסברים, אני רוצה להודות לכן שקראתן, ציפתן והגבתן, נתתן הערות ומחמאות ושיותר מכל הכלתן את פרי יצירתי בצורה הכי טובה, אף אחד לא יכל לעשות זאת יותר טוב מכן.
אז כן, החלטתי להשים סוף לסיפור.
וזה קשה לי, יותר ממה שאתן יכולות לתאר לעצמכן, כן ממש לקראת הסוף החלטתי למשוך במושכות ולמנוע מהכרכרה להידרדר הלאה.
אז…למה? אני יודעת שאתן כועסות עלי עכשיו, אך יותר ממה שאני מחויבת לא לאכזב אתכן, אני מחויבת למשהו גדול בהרבה יותר…
אלוקים עשה עימי חסד, ונתן לי את הזכות להבין שהתרבות הזאת לא לי, יש בליבי אש. יכול להיות שחלקכן תפסיקו לקרוא מעכשיו ותקראו לי הזויה/פנאטית/סטלנית אבל אני רוצה לתת הסברים, והסברים הללו נכתבים היישר מן הלב אל המקלדת.
הסיפור הזה לא היה סתם סיפור נחמד, כמה מילים יפות ורגעים רומנטיים, זאת הייתה אחת מן הדרכים שלי לברוח מהמציאות שלי, מהחושך שלי. ברחתי לעולם של אחרים, יצרתי לי דמויות, רגעים והכל על מנת קצת לחוש, אומנם זה היה בתת מודע אבל מהר מאוד הבנתי שזה כמו חמצן בשבילי,
אבל זה לא. זה היה פחמן דו חמצני לכאורה.
אני צריכה להתחיל לחיות את החיים שלי בלי לברוח, אני צריכה להיות קשובה לנשמה שלי, והיא בזמן האחרון מתחילה לזעוק, להראות לי שהיא רוצה להתנער מכל הלכלוך שמרחתי עליה.
התחלתי תהליך השנה ב"ה, לגלות אותי. מי זאת אביה, התחלתי לחפש תכלית לחיים, מה אני עושה פה? וכל אותו זמן אחזתי בחיים הקודמים, בבריחות כגון הסיפור הזה…הסיפור תפס את מחשבתי, לא הפסקתי לחשוב מה אני הולכת לכתוב בהמשך וכו…וטוב המחשבות והדמיון נוטים להיות לפעמים ממשיים מידיי…
ובנות, זה לא סיפור אהבה, החיים הם לא כאלה, זאת לא אהבה.
אז מספיק להשלות את עצמי ואתכן.
אז יצרתי לי דמות חביבה ששמה סאם, ובאיזה שהוא מקום בדמיון, אני הייתי אמבר, דרך אגב זה הסיפור הראשון שכתבתי בגוף ראשון.
ובזמן שחייתי באשליה, האשליה מנעה ממני להתמלא באור אחר,
אור אמיתי וטוב יותר.
אז הינה עכשיו, יום לפני חנוכה החלטתי לקבל את ההחלטה הזאת.
עדיין לא ניצחנו את היוונים, הם שוכנים בתוכנו, בתוך התרבות והאורח חיים, כן וזה אוחז חזק גם באנשים דתיים, כמוני למשל. לפני אלפי שנים מתתיהו ובניו החליטו למסור את נפשם על קידוש השם, על התרבות שלנו, על התורה.
כי כל החומר, היופי, כל הדברים החיצונים שהיוונים שמו כמטרה ולא כאמצעי זה הבל, זאת שטות אחת גדולה. הם מציגים לפינינו בטלוויזיה, בתקשורת ובספרות אורח חיים שפל ופשוט עוטפים אותו בעטיפות יפות. כל היצרים ותאוות מציגים לעיניי כל, כגאווה…הדברים הכי אינטימיים, המגע הכי מדהים בינו לבינה הופך להצגה לפני קהל…ובכן… כפי שאני עשיתי על ידי כתיבה.
רציתי מגע, אהבה וחום,
אך לא משיגים את זה בצורה הזאת, אלא בדרך אחרת, בזמן הנכון, שם זה עוצמתי בהרבה יותר.
זה לא רק סם שלאחר שאת צורכת אותו השפעתו פגה.
אז זה קורץ לנו נכון, ושנים הייתי נשאבת אחרי זה, אבל בחופש הגדול עבר עליי איזה משבר והרגשתי ריקנות. כי לא משנה מה היה לי וכמה, כמה דמויות יצרתי, כמה סרטים וסדרות ראיתי,
את הנשמה לא מזינים בחיצוניות.
אני לא יודעת אם אתן מאמינות בה', אלוקים, כוח עליון או איך שלא תקראו לזה, אבל זה לא באמת משנה. אני לא רוצה לחיות פה סתם, לא באתי להתבזבז ולהעביר פה את הזמן.
אני מאמינה שאני משהו גדול יותר מזה, שיש לי תפקיד, ואני צריכה לממש את מה שטמון בי,
אני רוצה להעניק ולתת, ואם אלוקים נתן לי כישרון כתיבה אני לא הולכת לכתוב באמצעותו שקרים, אני לא הולכת למשוך אתכן אחרי אשליה, אני הולכת להשתמש בכלי הזה בע"ה על מנת ליצוק על הקוראים שלי דברים טובים.
אז כן, כואב לי.
אבל בחיים צריך לעשות הקרבות,
אני מצטערת שאכזבתי אתכן,
אבל אני לא יכולה לאכזב את עצמי.
אני לא יודעת כמה מכן הגיעו לשורה הזאת וכמה מכן כבר עצרו באמצע וקיללו אותי קללה כזו או אחרת, אני לא יודעת כמה מכן חושבות שמה שקראתן הוא גוש אחד של טמטומי שכל וכמה מכן מצאתן את מה שכתבתי ככנה ואמיתי.
אני אוהבת אתכן, למרות שאני לא מכירה אתכן, אני יודעת שבכל אחת מכן יש אור מסוים, אור רק שלה…
האתר הזה הוא מצוין תלוי איך משתמשים בו,
אז בנות, תפסיקו לברוח,
יש חיים בחוץ.
תגובות (26)
אני דתייה.
כל מה שכתבת עכשיו, נראה לי מעשה אמיץ. אמאלה.
אני לא כועסת עלייך.
למרות שראיתי על אהבה וסמים אחרים ויש הייתי שמחה, בכל זאת אני לא כועסת עלייך.
כי את גם החזרת אותי למציאות בעצם.
סאם ואמבר לא קיימים וזה הכל המצאה.
שיכנעת אותי.
את חכמה ממש כל הכבוד לך, את יכולה להמשיך לכתוב דברים שהם לא אהבה, יש לי חברה חרדייה בגיל שלי שכתבה ספר, את יכולה לנצל את הכתיבה שלך.
בהצלחה בהמשך בכל אופן, נתגעגע.
תודה אהובה, חיזקת אותי. גם אני אתגעגע לסיפור ולהודעות המצחיקות שלכן…אני לא עוזבת את האתר, אני אמשיך לכתוב רק בגדר הקדושה ♥
האמת זה נכון אבל לא תוכלי לתת לנו סוף ?
מצטערת שני מאמי אבל לא..
אביה את מדהימה ואמיצה כלכך שהעלת את זה
ברור שאני לא אכעס עליך הרי זו בחירה שלך
אני אוהבת אותך מלא ומה שאת כותבת באמת די נכון
אני לא אומר שאני לא מאוכזבת ולא אתגעגע מלא אבל זה לא נורא
אני אמשיך לקרוא את הקטעים שלך תמיד כי את מדהימה כאילו
אוהבת מלא מלא מלא ❤️
ברוש אני כל כך תגעגע לתגובות שלך, אבל לא נורא זה יעבור חחח זה בסך הכל סיפור למען השם…
זה עושה כל כך טוב שאת מבינה באמת! זה לא מובן מאליו ותודה על המחמאות, אוהבת ♥♥♥ חג שמח!
אני תמיד מחכה לפרק הבא.
כשראיתי שהעלאת את ההודעה של סוף הדבר הייתי בשוק,
קצת התאכזבתי מזה שאת מפסיקה לכתוב את הסיפור
מכוון שהוא אחד מהסיפורים הכי טובים שקראתי באתר :)
מלא הצלחהה בהמשךך♥
תודה רבה ♥
די לאא אני בוכהה עכשיוווו הסיפור הכי אהוב עלי בכל האתר נגמרר ועוד בסוףף כזהה לאאא יתכןןןןן אני ראיתי שרשמת סוף דבר ולא הבנתי חשבתי העלית פרק ולא שמתי לב תקשיבי אני באמת שלא שופטת ולא כועסת ואומרת לך כל הכבוד לכי על זה אבל יש לי בקשה אחרונה לפחות תעשי פרק אחרון ואז תחזרי לחיים שלך אני פשוט בוכה עכשיו שאני חושבת שזהו זה נגמר ובאמת שאני עצובה שזה נגמר היום היה לי את היום הכי מושלם עד שקראתי את זה קודם כל קיבלתי 92 באזרחות אחר כך שיחררו אותנו בבצפר הביתה מוקדם ואז אצל סבתא שלי דודים מחוץ חארץ באו והיה לי ממש כיף היום ופתאום אני רואה שאת מפסיקה לכתוב טוב מה לעשות אלה החיים כדאי שאקבל את זה ותקשיבי באמת שהסיפור הזה הוא הסיפור הוא בין הסיפורים הכי מושלמים שיש ואני תמיד אקווה לראות עןד פרק לפחות סוף דבר
אוהבת אורין.
אורין את כזאת מתוקה חחח
אני מצטערת אבל החיים שלי זה כל דקה ושנייה ואני לא מוכנה לבזבז אף אחת מהן, אמרתי שאני לא בורחת יותר.
אבל בחיית אתן יודעות את ההמשך ;)
אוהבת מלא :*
אני עצווובבההההה
אבל זה בסדר
וכל הבנות שמעליי אמרו כל מה שאני יכולה להגיד
אז אני לא אחזור על זה
אבל רק שתדעי שאני מודה לך שאת כזאת מוכשרתתת
♥
לא קראתי את הסיפור שלך, אבל אני חייבת להגיד לך כל הכבוד,
אני דתייה לאומית ובאמת שזה קשה להקריב כל כך הרבה דברים, לראות שכל הדברים החומרניים בעולם הם בעצם כלום ושום דבר..
בכלל זה שהתחלת לחפש את עצמך, לחפש תכלית לחיים זה כבר לא מובן מאליו ודורש כוח רצון עצום,
המילים שלך נגעו בי ואני בטוחה שאבא גאה בך שם למעלה :)
את מדהימה ואני מאחלת לך המון בהצלחה ♥
תודה רבה נשמה ♥
וואו כולי דמעות ואני ניראת כאילו רצחו מישהו.
אין לי מאיפה להתחיל ,קודם אני רוצה להגיד לך שהסיפורים שלך נדירים! ואת כותבת מושלם! וכל כך היתחברתי אלייך לסיפורים שלך להכללל!
כל הזמן מישהי עוזבת! זה קצת מכעיס אותי כן? אבל טוב לי שטוב לך וכן אכפת לי מימך ולא רק מעצמי!
אני רוצה להגיד לך שאין כמוך! ואת אחת ויחידה! כניראה שלא תמשיכי תסיפור אבל הוא כן חשוב לי וזה מעצבן שלא יודעים את הסוף..
יש לי אלפי דמעות על הפנים ואני בוכה ביגלל פאקינג סיפור! אבל זה כן ביג דיל כי אני אוהבת אותך!
תודה שהשקעת ונתת את עצמך,תדעי שאת כותבת מושלם והלוואי והיה לי חצי מהכישרון שיש לך!
אני אוהבת אותך! ❤️❤️❤️❤️❤️❤️
חחחחח זה יעבור בובי, תודה על שהיית קוראת מדהימה ♥
אויש, אביה… את צודקת, באמת שכן. אבל למרות הכל, בגלל זה אנשים כאן כותבים סיפורים, בשביל לממש פנטזיה דרך הדמיון.
אני כותבת בגלל זה. אני בדרך כלל קוראת סיפורי הרפתקאות וגבורה, אבל במציאות אני כותבת סיפורי אהבה, כי אני עדיין לא חוויתי אהבה בחיי. אני מנסה לממש את כל הפנטזיות שלי דרך הכתיבה שלי והדמויות, אבל אני אפילו לא יודעת איך זה מרגיש באמת. אני אפילו לא התנשקתי עדיין, ואני תמיד כותבת איך נשיקה מרגישה… את רואה את האירוניה?
אפילו שהמציאות היא קשה וכואבת, את יכולה לתת לדמיון שלך להתפרע לפעמים, זה לא בושה. אז מה אם את כותבת סיפור אהבה? אז מה אם זה בעצם סיפור על פנטזייה שלא ממשת? העיקר שזה עוזר לך לפרוק משהו, לתת לך קצת רוגע בזמן שאת יושבת מול המחשב וכותבת.
אני מבינה שאת לא רוצה להמשיך, ולדעת כדי לכתוב על המציאות ולא על הדמיון אבל תתני לדמיון להתפרע מדי פעם, זה לא מזיק לאף אחד.
אני נורא אהבתי את הסיפור והתחברתי איתו, ואני יכולה להתערב שגם את הרגשת איזשהו חיבור בין הסיפור לבין עצמך. הדמויות הם חלק ממך, ואת זה את לא יכולה לשנות.
זה טוב לעשות הרפיה מידיי פעם, אבל לא לברוח על בסיס קבוע…ובכלל אני אדם דתי חלק ממה שכתבתי נוגדים את העקרונות שלי…צריך לדעת לדמיין במידה, וצריך לדמיין דברים טובים ולא שקרים…אוהבת ♥
כן, בבקשה בבקשה, תמשיכי אפילו פרק אחד- פרק הסיום.
בבקשה, אל תקטעי לנו את הדמיון במקום כלכך יפה .
מצטערת :/
אני רואה שאת מאכזבת כאן הרבה בנות,
אני יכולה לכתוב פרק אחרון אם את רוצה..
תודה על ההצעה :), אבל אני אסרב. לא משנה עד כמה יפה תכתבי אותו, זה פשוט לא יהיה שלי…
אבל מה זה משנה? אם גם ככה את לא רוצה שום קשר יותר לסיפור
לא אמרתי שאני לא רוצה שום קשר לסיפור.
אני עדיין קשורה אליו, והוא פרי יצירתי, השקעתי בו מלא…ואני מעדיפה שהוא יישאר ככה מאשר שמישהי אחרת תמשיך אותו…
אני מבינה אותך והכל אבל את לא חושבת שזה לא פייר? את צריכה לפחות לכתוב פרק סיום! הסיפור הזה הוא הסיפור הכי אהוב עליי וכמה שזה ישמע מוזר אבל בכל פרק שאת מעלה אני מרגישה את כל מה שאמבר מרגישה בין אם היא מתרגשת, עצובה, שמחה, עצובה הכל! ולא משנה כמה אני מנסה לחשוב איך את היית מסיימת את הסיפור אני לא מצליחה ! כי אני לא יודעת מה הולך לך בראש
ואני מבקשת רק פרק אחרון(ואני בטוחה שלא רק אני) שבו תסיימי את הסיפור לא יותר !
(אני אשמח אם לא תתעלמי ממה שכתבתי ותשקלי את זה ברצינות)(
אני לא מתעלמת חס ושלום, אבל זאת עדיין אותה תשובה מצטערת…