למה דווקא הוא? פרק 19

פקחתי את עיניי ושמתי לב שאני ישנה על ספה ולא בבית שלי. התרוממתי טיפה ותפסתי את ראשי שכאב בצורה מטורפת.
התיישבתי על הספה וקלטתי שאני אצל זוהר בבית.
קמתי בזריזות ורציתי לצאת משם. “לאן זה?” הוא עמד מאחוריי בידיים שלובות.
גיחכתי מעט הוא היה בלי חולצה וזה הביך אותי. “הביתה?” אמרתי בלי ביטחון.
“את ממהרת לאנשהו?” הוא שאל וצחק.
האמת שלא רציתי לחזור הביתה בכלל. אז חזרתי והתיישבתי על הספה של זוהר איפה שישנתי.
הוא התיישב לידי, הלב שלי החל לפעום בחוזקה.
“מה עשיתי פה אתמול?” שאלתי.
“סתם באת אליי בלילה אחריי שהיית שיכורה".
התחלתי שוב להרגיש את הכאב ראש.
“אני מצטערת" מלמלתי.
“אין לך על מה" הוא צחק.
“אמרתי משהו מטומטם?” שאלתי וצחקתי.
הוא הניד בראשו לשלילה. “היית בסדר כמו תמיד" הוא חייך אליי בחיוכו הממיס.
“אני מצטערת" אמרתי שוב, הוא בטח לא מבין למה ילדה בת 17 נטפלת אליו כל כך.
“היית יותר כיפית כשהיית שיכורה" הוא צחק.
הסתכלתי עליו. “לא קרה כלום אבל? נכון?” שאלתי על מנת לוודא. אין לי מושג מה כבר יכולתי לעולל כשאני שיכורה, במיוחד שזאת פעם ראשונה שזה קורה לי.
“אל תדאגי" הוא אמר.
“יופי כי אני לא צריכה שאימא שלי תקנא או משהו" צחקקתי לעצמי.
אוי שיט ליאן אני לא מאמינה שהזכרת את זה הרגע. נהייתי אדומה.
“אמרת את זה גם אתמול" הוא מלמל.
“ליאן נראה לי שלא הבנת את המערכת יחסים ביני לבין אמא שלך" הוא אמר.
“אני גם לא רוצה לדעת מה קורה ביניכם" אמרתי.
“אז זהו שכמו שאמרתי לך אתמול לא קורה בינינו כלום" הוא אמר.
הוא משקר לי.
לא עניתי לו. “ליאן עם כל הכבוד אמא שלך בת 40 פלוס לא?” הוא שאל וצחק.
הנהנתי. “אפילו לי יש גבולות" הוא צחק.
“היא סתם הייתה נחמדה אליי ועזרה לי טיפה זה הכל".
“אבל היא..” התחלתי לומר סוף סוף משהו אבל הוא קטע אותי.
“היא אמרה לך?” הוא שאל.
במחשבה שנייה בחיים שלי לא שאלתי אותה עליהם. אבל מה שבטוח הוא שבן שאל אותה.
יש מצב שבן שיקר לי?. לא, אין מצב בן אף פעם לא משקר לי.
“אני צריכה ללכת" קמתי מהר מהספה ותפסתי את התיק שלי.
יצאתי מהבית שלו אל עבר הבית שלי והוצאתי את המפתח מהתיק שלי ופתחתי את הדלת. נכנסתי פנימה והלכתי בשקט לחדר שלי כדי לא להעיר אף אחד.
הוצאתי את הפלאפון שלי וחיברתי אותו למטען, תוך כדי שהפלאפון היה בהטענה קפצו לי מלא הודעות מהקבוצה של מאיה, ניר ושלי.
'ליאן?!?!' מאיה התחילה את השיחה.
'אני מקווה שהיא בסדר..' ניר כתב.
'מה קרה בכלל?'.
'היא לא עונה לי.. ):'.
'אם לא היית כל כך עסוקה עם ניב היית יודעת'.
'אוי נו ניר אל תתחיל איתי. מה קרה לה?!'.
'כלום היא שתתה קצת ולא הרגישה טוב'.
'אהה חחחח חשבתי כבר משהו רציני'.
כיף לראות שיש לי חברה שתומכת ותמיד נמצאת לצידי.
'מאיה היית צריכה להיות איתה' ניר כתב.
'ומה איתך?'.
'אני הייתי'.
'לפי ניב הבנתי שגם אתה נטשת אותה'.
הם התכתבו אחד עם השני בקבוצה כאילו אני לא נמצאת שם.
'בהתחלה היא נעלמה לנו את לא זוכרת?'.
כל השיחה ביניהם התנהלה ב4 וחצי לפנות בוקר בזמן שאני ישנתי לי אצל זוהר.
אני עדיין לא מצליחה להבין למה לעזאזל נשארתי לישון אצלו.
התחלתי להקליד להם ולכתוב להם שאני בסדר למרות שידעתי שבטח הם ישנים.
'היי חברים חחח אני בסדר איך שהגעתי הביתה פשוט נרדמתי' אם רק הם היו יודעים שלא ממש ישנתי בבית שלי.
הדלת שלי נפתחה ובן נכנס פנימה. “ליאני” הוא התיישב לידי וחיבק אותי.
“מתי הגעת? חיכיתי לך כל הלילה כמעט עד שפרשתי לישון” הוא צחק.
“אממ באתי בשתיים” אמרתי.
“וואלה כי אני הלכתי לישון רק בשלוש” הוא אמר ונעץ בי מבט.
“או שזה היה שלוש אני לא זוכרת כבר” צחקקתי והסתכלתי על הבגדים שלי שמתי לב שאני עם אותם בגדים מאתמול אבל הנחתי שהוא לא ישים לב לזה.
“מה ליאן מתי התחלת לשקר לי?” הוא שאל.
“ממתי שאתה התחלת” מלמלתי לעצמי וחשבתי שהוא לא שמע.
“מה?” הוא שאל.
“עזוב לא משנה”.
“זה כן משנה נו” הוא לחץ עליי.
“בן תן לי ללכת להתקלח ולהתלבש אחר כך נדבר על הכל סבבה?” שאלתי אותו.
“מתפוצץ לי גם הראש” מלמלתי.
“אני מבין ששתית?” הוא שאל.
הנדתי בראשי לשלילה. הוא צחק “זה בסדר ליאן כל עוד את לא מגזימה רק” הוא אמר ויצא מהחדר שלי.
יצאתי גם אני והלכתי להתקלח. התקלחתי במשך שעה כי הרגשתי על עצמי ריח של אלכוהול וסיגריות למרות שנראה לי שזה היה רק בראש שלי.
יצאתי מהמקלחת והתלבשתי בזריזות בחדרי. קלעתי את השיער לצמה והלכתי לסלון. אמא כבר הייתה ערה והיא שתתה קפה מול הטלוויזיה.
“ראיתי את הסמס מזוהר רק עכשיו.. הכל בסדר?” היא שאלה.
התיישבתי לידה. “כן” אמרתי והסתכלתי על הרצפה.
רציתי להתנצל בפניה, לא על מה שאמרתי לה באותה ארוחת ערב על זה שהיא שכבה עם בעלה של יעל כי בזה צדקתי לחלוטין אלא על זה שחשבתי שהיא הייתה עם זוהר בלי לברר פרטים בכלל.
“את בטוחה?” היא שאלה.
“אני מצטערת” אמרתי.
היא חייכה אליי. “לא על מה שאמרתי לך פעם קודמת” המשכתי.
“אני עדיין חושבת שזה מעשה ממש נוראי”.
“אני לא מתגאה בזה ליאן” היא אמרה. “עשיתי טעויות אני מודה” היא אמרה וכיבתה את הטלוויזיה.
“אז על מה את מצטערת?” היא שאלה.
“על כל מה שחשבתי עלייך ועל זוהר” אמרתי.
היא צחקה. “זה בסדר ליאני תמיד ידעתי שיש לך דימיון מפותח”.
“מי יודע אולי את תהיי איתו בסוף” היא קרצה לי.
התחלתי להאדים. “ממש” מלמלתי.
“למה לא?. הוא נחמד מאוד”.
“אמא הוא מבוגר ממני בחמש שנים”.
“אני צוחקת איתך את יודעת” היא צחקה.
צחקתי גם אני.
“אני גם מצטערת שלא הקשבתי לך עם כל הקטע עם גיא זה היה דפוק מצידי” היא אמרה.
“את באמת חושבת שזה נכון אימא?”.
“בהתחלה חשבתי אבל אחרי זה הבנתי שאם את אומרת לי שזה לא נכון אני מאמינה לך”.
“זה גם בחיים לא יקרה לא השתגעתי עד כדי כך”.
היא צחקה. “אני יודעת”.
“אז סלחנו אחת לשנייה?” היא שאלה.
הנהנתי, והיא חיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה.
“אויי גם אני רוצה להצטרף!” גיא פתאום הגיעה אלינו משום nקום וחיבק אותנו מהצד.
צחקנו שלuשתינו.
“מה קורה פה?” בן נכנס לסלון.
הוא צחק, “מראה כזה לא רואים פה כל יום”.
“טוב אני אכין לנו ארוחת בוקר” אמא אמרה והשתחררה מאיתנו תוך כדי שהיא לא מפסיקה לצחוק.
גיא התיישב לידי וגם בן.
“מה קורה ליאן?” גיא שאל אותי.
“הכל טוב” אמרתי.
“ראיתי שחנית את הרכב שלי לא בדיוק במקום שהוא אמור להיות” הוא אמר.
“אהה באמת?” צחקתי בהנחה שבכלל שכחתי שנהגתי אתמול.
הוא הנהן. “זה קצת מוזר שכשאני חזרתי הביתה בכלל לא היית פה אבל המכונית כן” הוא מלמל.
בן הסתכל עליי.
“אוקי ו..?” שאלתי.
“איפה היית?” הוא שאל.
“טוב מה אני בחקירה?. אני לא חייבת לך כלום” אמרתי.
“אני לא מטומטם ליאן אני יודע שהיית אתמול במועדון”.
“אוקי ומה אכפת לך?” שאלתי.
“לא אכפת לי. למה היית צריכה לשקר?”.
“כי אני לא רוצה שתהיה מודע למה שאני עושה בחיים שלי”.
“אפשר לחשוב” הוא מלמל. “וגם איכשהו קיבלתי תמונות שלך רוקדת עם מישהו”.
התחלתי להאדים, אני בעצמי לא זוכרת את הפרט הזה.
“טוב אני ממש לא חייבת לך הסברים” קמתי משם והלכתי לחדר שלי.
התיישבתי על המיטה שלי ולקחתי את הפלאפון, אני שונאת להיות בחוסר וודאות במיוחד אם זה קשור אליי.
'תודה לאל!!' ניר כתב בקבוצה.
החלטתי לחייג אליו אולי הוא יוכל לתת לי קצת הסברים.
“ליאן!” הוא ישר ענה.
“היי” אמרתי.
“מה קורה איתך?”.
“אני בסדר. חוץ מזה שכואב לי הראש” אמרתי.
“קוראים לזה האנגאובר או בעברית חמרמורת” הוא צחק.
צחקתי גם.
“תגיד ניר איך חזרתי אתמול הביתה?”.
“את לא זוכרת?” הוא שאל.
“לא בדיוק”.
“כמה שתית כבר שאת לא זוכרת?” הוא שאל.
“אתה מוכן לענות?”.
“אוקי אז נסעת עם זר לחלוטין הביתה”.
“מצחיק מאוד” אמרתי.
הוא צחק, “האמת זה די נכון”.
“אדם הסיע אותך”.
התחלתי להיזכר טיפה. “חבר של ניב?” שאלתי.
“איך הגעתי אליו?”.
“נראה לי שהוא זה שהגיע אלייך” הוא צחק.
“האמת שזה היה נראה שאתם נהנים ביחד. גם רקדת איתו”.
זה לא קורה לי, אין מצב.
“אוי ואבוי”.
“לא נורא נו. סוף סוף נהנית קצת”.
“לא נהניתי”.
“את נהנית מאוד תמסכי עליי. כאילו עד החלק שלא הרגשת טוב”.
“יש לך במקרה את הטלפון של האדם הזה?” שאלתי אותו.
“לא אבל אני אבקש מניב ואביא לך”.
“אוקי תודה”.
“ורגע ניר” עצרתי אותו לפני שהוא ניתק.
“מה קרציה?”.
“מה קרה עם מאיה?” שאלתי וצחקתי.
“אהה” הוא צחק גם. “גם לה היו עניינים קצת עם ניב”.
“איזה עניינים?” שאלתי.
“בואי נגיד שאם זה לא היה תלוי בי כנראה שהבתולה הקטנה שלנו כבר לא הייתה כל כך…”.
“אוקי ניר אין צורך להמשיך”.
הוא צחק.
“איך את שונאת לדבר על הדברים האלה”.
“טוב בקיצור תשיג לי את המספר שלו ביי” אמרתי וניתקתי מהר כי שמעתי צעדים שמתקרבים אל החדר שלי.
בן נכנס לחדר שלי, “מה שכחת לדפוק?” שאלתי.
“מה זאת התוקפנות הזאת?” הוא שאל והתיישב על המיטה.
“הבטחת לי שיחה” הוא אמר.
“אין לי מה להגיד לך” אמרתי.
“בואי נתחיל במה שקרה אתמול”.
“למה אני חייבת לספר לכם?. תסמוך עליי שהכל בסדר” אמרתי.
“את יודעת מה?. בסדר אני לא אציק לך בקשר לזה. זה החיים שלך”
“אבל מה הקטע שלך איתי עכשיו?” הוא שאל וצחק.
“כלום בן עזוב זה לא משנה”.
“אוקי” לפחות הוא לא לחץ עליי.
“אני רק מקווה שאת לא כועסת עליי”.
“אני לא..” אמרתי.
“יופי” הוא חייך אליי ויצא מהחדר שלי.
לקחתי את הפלאפון שלי וראיתי שיש לי הודעה מניר שבו הוא כתב את המספר של אדם.
'תודה!! ♥' כתבתי והייתי כבר מוכנה לחייג אליו.
לא ידעתי ממש מה לומר לו אז חיכיתי טיפה והעברתי את הזמן באכילת ארוחת הבוקר שאימא הכינה.
אחריי שסיימתי ונמנעתי מלדבר עם גיא או עם בן חזרתי לחדר שלי וידעתי מה אני הולכת לשאול אותו.
חייגתי בהיסוס וחיכיתי שהוא יענה, קיוויתי שלא הערתי אותו.
“הלו” הוא ענה לי בקול חצי ישן.
אז הבנתי שכנראה כן הערתי אותו.
“היי אדם” אמרתי.
“מי זאת?” הוא שאל.
“אממ זאת ליאן..” אמרתי בהיסוס.
הוא שתק. “חברה של ניר?” הוא שאל.
הנהנתי לעצמי. “כן” אמרתי בנוסף.
“מה קורה?” הוא שאל.
“אני בסדר..יש לי שאלה אליך האמת”.
“אוקי” הוא אמר. הוא בטח לא הבין מאיפה נפלתי עליו עכשיו.
“מה קרה אתמול?” שאלתי.