Back from the Ashes פרק 33: (ריין) מתחילים עוד פעם

בדרך הביתה כולנו שתקנו. אריאנה ישבה איתי במושב מאחורה . היא עדיין לא עזבה את ידי כאילו פחדה שכשתעזוב אני אברח.
אם מקודם הרגשתי הקלה הדבר היחיד שיכולתי להרגיש עכשיו היה מבוכה. איך יכולתי לתת לעצמי להשבר מולם? הם לעולם לא ראו אותי במצב כזה.
כשהגענו הביתה אף אחד עדיין לא דיבר . זה הקל עליי. לא רציתי לדבר על זה . לא רציתי לדבר בכלל . עם אף אחד על שום דבר. ניחשתי שג'וש ואריאנה הבינו את זה. זה או שהם היו נבוכים מידי בשביל לדבר.
אחרי שהתקלחתי הכנסתי את הבגדים שהיו בתיקים למכונת הכביסה ואז למייבש. אכלנו ארוחת ערב מאוחרת ומיד אחריה עליתי במדרגות במהירות לחדרי, מלמל 'לילה טוב ' תוך כדי. השעה כבר הייתה אחרי חצות כשנשכבתי במיטה. בהיתי בתקרה כששמעתי את הדלת נפתחת הסתובבתי לצד כך שפני היו מול הקיר. עצמתי את עיניי והעמדתי פניי ישן. יכולתי לשמוע צעדים מתקרבים אליי.
"אריאנה, תני לו לישון . עבר עליו יום ארוך וקשה " שמעתי את ג'וש אומר.
הרגשתי מישהו מתיישב לידי וניחשתי שזאת הייתה אריאנה . היא כיסתה אותי בשמיכה והעבירה יד בשערותיי.
" אני לא מעירה אותו " היא מלמלה. אחרי כמה שניות היא קמה ורכנה מעל פניי. היא נשקה את לחיי ולחשה " אני אוהבת אותך ילד יקר שלי".
שניהם יצאו מהחדר לאחר מכן ואני חזרתי לבהות בתקרה. בדומה לשבוע האחרון לא יכולתי לישון כל הלילה . ניחשתי שזאת הסיבה ללמה לא הרגשתי כל כך טוב. קמתי מהמיטה בשש ואחרי,שהתקלחתי והתלבשתי ירדתי במהירות למטבח.
גם ארוחת הבוקר עברה בשתיקה. כשסיימתי לשטוף את הכלים החלטתי לשבור את השתיקה.
" אני חושב שמגיעה לכם סליחה על אתמול" התחלתי, קולי צרוד מהרגיל "אחרי כל מה שעשיתם בשבילי זה ממש לא מגיע לכם. אני מקווה שאתם יכולים לסלוח"
אריאנה וג'וש הסתכלו עלי, מזועזעים כמעט. "ריין, אנחנו שמחים שנפתחת אלינו סוף סוף" אמר ג'וש
" ואנחנו יותר שמחים שאתה נותן לנו הזדמנות להתחיל את המשפחה הזאת מחדש" הם הסתכלו אחד על השניה ואז וג'וש הפנה את מבטו אלי "חשבנו שאולי אחרי מה שקרה אתמול כדי שתישאר היום בבית. נבלה קצת זמן כולנו ביחד" קולו היה מוצף רגשות.
" אני בסדר " מלמלתי, מרים את התיק שלי מהרצפה. אריאנה התקרבה אלי ותפסה את ידי . מבטה הפך למודאג פתאום . " ריין אתה רותח מחום "
" אני בסדר, באמת . חוץ מזה יש לי עבודה להגיש " אמרתי ויצאתי מהבית לפני שיכלו להגיב. האמת היא שממש לא רציתי ללכת לבית הספר אבל לא רציתי להשאר ולתת לאריאנה וג'וש את ההזדמנות לדבר איתי על אתמול.
ככל שהיום עבר כך הרגשתי יותר ויותר גרוע. שאלתי את עצמי אם עשיתי את ההחלטה הנכונה ללכת היום.