חייבת לגלות פרק 5

אושרת יצאה לחפש אחר אביה בכדי לגלות מדוע הוא בגד באלכסנדרה.
היא קנתה ספר טלפונים ומצאה בספר 4 אנשים בשם מוטי זמר.
היא יצאה אחר המוטי הראשון שהתגורר בהרצליה ברחוב שאול 14 ודפקה על דלתו.
"שלום" פתחה אישה את הדלת ואמרה.
"שלום, מוטי זמר נמצא?" שאלה אושרת.
"לא, הוא בעבודה, הוא יחזור עוד מעט. את יכולה להישאר ולחכות אם את רוצה" אמרה האישה לאושרת.
"תודה לך" אמרה אושרת ונכנסה פנימה.
"אני מירית" אמרה האישה.
"אושרת, נעים להכיר אותך" היא השיבה.
לאחר כמה דקות הגיע מוטי הביתה.
"שלום" אמר מוטי לאשתו.
"ושלום גם לך" אמר מוטי לאושרת.
"שלום" אמרו שתיהן יחדיו.
"טוב, בואו לאכול" אמרה מירית ושלושתם ישבו לאכול ארוחת ערב.
"אז אושרת, מדוע רצית להיפגש עם בעלי?" שאלה מירית.
"אני אספר לכם את הסיפור מההתחלה, אני מאומצת, נשלחתי לבית אומנה בגיל חודש בגלל שאמי לא יכלה לגדל אותי לבדה" התחילה אושרת לספר.
"למה היא הייתה צריכה לגדל אותך לבד, איפה היה אביך? שאל מוטי.
"אני לא ממש יודעת, פגשתי את אמי, אלכסנדרה, רק לפני יומיים והיא נפטרה. הדבר היחיד שאני יודעת זה שאבי בגד בה ולכן היא הרחיקה אותי ממנו" אמרה אושרת.
"אוקיי, ואיך זה קשור אליי?" שאל מוטי.
"היה עוד דבר אחד שידעתי על אבי וזה שמו, מוטי זמר" אמרה אושרת.
"אני מצטער, אבל אני לא האיש הזה. לא הכרתי מישהי בשם אלכסנדרה כלל, אבל אולי חבר שלי יוכל לעזור לך, גם לו קוראים מוטי זמר והוא מתגורר לא רחוק מפה" אמר מוטי.
"תודה לך, אשמח לפגוש אותו" אמרה אושרת.
"הוא מתגורר ברחוב החרוב, זה שני רחובות מכאן, רחוב החרוב 62 דירה 8" אמר מוטי.
"תודה רבה לך" אמרה אושרת ויצאה לדרכה.
השעה הייתה כבר מאוחרת, היא החליטה שתמשיך בחיפושים למחרת וחזרה לביתה.
ביום למחרת הגיעה אושרת לרחוב החרוב כדי לפגוש במוטי זמר מספר 2 בתקווה שהוא ידע על מה אושרת מדברת.
היא דפקה על דלתו של מוטי והוא פתח אותה.
"שלום" אמר מוטי זמר מספר 2.
"שלום, אני אושרת" התחילה לומר אושרת ומוטי עצר אותה.
"הוו נכון, מוטי אמר לי שתבואי, היכנסי אני אכין לך משהו לאכול" אמר מוטי.
"תודה" אמרה אושרת ונכנסה לביתו.
שניהם ישבו לאכול על מנת לשוחח.
"כן אושרת, אז למה חיפשת אותי?" שאל מוטי.
"אמי מסרה אותי לבית אומנה בגיל חודש מכיוון שהיא לא הייתה יכולה לגדל אותי לבד. את אמי פגשתי לפני שלושה ימים ואז היא נפטרה. שמה היה אלכסנדרה מושנוב ושם אבי, מוטי זמר" אמרה אושרת.
"מצטער, אבל לא שמעתי את הסיפור הזה מעולם. מדוע אביך לא נשאר כדי לגדל אותך?" שאל מוטי.
"זה מה שאני מנסה לגלות, הבנתי שהוא בגד באמי אך יותר מזה אני לא יודעת דבר" אמרה אושרת.
"אני מאחל לך שתמצאי אותו, מצטער שלא יכולתי לעזור" אמר מוטי.
"תודה לך, אני אמשיך בחיפושים" אמרה אושרת ויצאה.
היא המשיכה לחפש אחר אביה אך גם המוטי השלישי נתן לה את אותה התשובה. עתה, ברשימה של אושרת נותר רק מוטי זמר אחד.
"זה חייב להיות אבא!" חשבה אושרת לעצמה, "זה חייב להיות הוא".
היא חזרה לביתה והלכה לישון, למחרת היא התעוררה בבוקר והתארגנה ליציאה, היא הייתה בטוחה כי הפעם היא עומדת לפגוש באביה.
ביתו של המוטי האחרון היה בתל אביב, רחוב אבן גבירול 241 דירה 10. כשהגיעה היא דפקה על דלתו.
"שלום" אמרו שני גברים שפתחו את הדלת.
"שלום, אני מחשת אחר מוטי זמר, הוא נמצא?" שאלה אושרת.
"את מתכוונת לבעל הדירה לשעבר מוטי זמר?" שאל אחד הגברים.
"לשעבר? איפה הוא עכשיו?" שאלה אושרת.
"הוא נפטר מסרטן לפני כחודשיים" הוא אמר ולאושרת התחילו לזלוג דמעות מהעיניים.
"הוא היה קרוב אלייך?" הוא שאל.
"סוג של, אני הבת שלו אך מעולם אך נפגשנו" אמרה אושרת.
"הבת שלו? כלומר את הילדה שנשלחה לבית אומנה בגיל חודש?" הוא שאל.
"אתה יודע על זה משהו?" שאל אושרת.
"לא הרבה, מוטי רק סיפר שהגעת לעולם עם אחת בשם אלכסנדרה, שהיא אסרה עליו לראות אותך ושנשלחת לבית אומנה בגיל חודש" ענה האיש.
"וזהו?" שאלה אלכסנדרה.
"כן, אני מצטער" אמר האיש.
"תודה על שניסית לעזור" אמרה אושרת והלכה.
עכשיו היא ידעה כי אין לה סיכוי למצוא את אביה, והחידה על הוריה תצטרך להישאר חידה.

-המשך יבוא-