#עוטי הקשקשים# פרק 9

אודרי הייתה הראשונה לפקוח את עיניה. היא קיללה מספר קללות ארסיות והסתובבה לעבר אחיה מחוסר ההכרה. השריטות שעל בטנו עוד לא החלימו לחלוטין, וכעת נוספה להן דקירה עמוקה בשריר הזרוע. פלייר תמכה בגבה כשזימנה מים לצנן את הפצע. לאחר השטיפה חבשה פלייר את ידו ונשכה את שפתה, מביטה לעברם של איידן ושינגאמו. שינגאמו ישן, זרועותיו מאחורי ראשו, לא מפגין שום סימן חיים מעבר לנשימה שטוחה. איידן לעומתו נראה כאילו הוא עומד לקום מהעילפון ששהה בו עוד מאז חצו את הגבול. היא חזרה והסתובבה אל אודרי, מושיטה יד לעזור להידרה המתנקה ונתקלת בנהמה עצבנית שאינה מתפרשת לשתי פנים. כך ישבה מקופלת, חסרת אונים, מחכה ליצור הבא שיתעורר.

איידן פקח את עיניו ועצם אותן. פניו התעוו למרגש הכוויה ששינגאמו צרב בו. 'תתאפס על עצמך' לחש וקם לאיטו, מביט ימינה ושמאלה. הוא הופתע לגלות כי מסביבו מדפים עמוסים ספרים. במרכז החדר ישבה אודרי, מחליפה מטלית על מצחו של תורן. על צווארה הייתה שרועה שריטת חרב, אך ככל הנראה היא לא איבדה יותר מדי דם ממנה ולא היה צורך בתחבושת. פלייר לצידה התכרבלה בעיניים עצומות, מכודררת לכדור ונוגעת בידה בקצוות אצבעותיו של שינגאמו הישן.
"בוקר טוב" מלמלה אודרי לעברו. איידן הופתע למשמע חולשה בקולה, היא, שלא נותנת לדבר להתקרב. פלייר פקחה את עיניה בהפתעה. "איידן! אתה ער!" היא התיישבה וזחלה לעברו בדאגה, מתעלמת ממבטה הבוחן של ההידרה לידה. איידן נאנח כשהיא חיבקה אותו, נוגעת בכוויות. למשמע האנחה היא מיהרה להרפות ממנו בהתנצלות.

האחרון להתאושש היה תורן. דמעה זלגה מעינו לפני שהוא פקח אותה. "תורן! דביל, הבהלת אותי!" בקולה של אודרי ניכרה הקלה. היא הכתה קלות על חזהו של תורן, חיוך קטן עולה על שפתה. "תקפו אותנו." המילים בקעו מגרונו בערפול. "לא שיניתי צורה בזמן." אודרי הנידה בראשה. "זה לא משנה, שינגאמו הביס אותם, ופלייר גם." מיהרה להוסיף. "דרקונים הצילו אותנו, אוד. אם הם לא היו שם היינו מתים, גם הנער." עיניו התלחלחו. "זו לא אשמתך, ת'ו, לא היינו מוכנים.. גם אני יכולתי להצליח יותר." הוא עצם את עיניו בשנית. "כולם חיים?" התשובה לא איחרה לבוא. "אז בואו, אני צריך להראות לכם משהו." הוא זינק על רגליו, מתנודד מצד לצד. איידן נאנח. תורן חשק את שיניו ותפס בחולצתו, מרים אותו על הרגליים. "נחת מספיק." קרא באכזריות, צועד אל מחוץ לחדר.
"מה הסיפור שלו?" שינגאמו הרעיף מבט תמוה באודרי המודאגת. היא השיבה לו במבט קטלני, ואחר מילמלה דבר מה שלא הגיע לאוזניו. היא הביטה בו שנית, מנידה בראשה. "הוא הבטיח לטפל בי, מטומטם." פלייר נשכה את שפתה והחלה צועדת אל הכיוון שבו נעלם תורן, כשאיידן נגרר מאחוריה.

שינגאמו עמד להלך אחריהן כשמבטו נתקל בספר משונה בעל כריכה שחורה. "אתה בא?" בקולה של אודרי נשמעה דחיפות מסויימת. הוא הנהן, ואחר שינה את דעתו והרים את הכרך, משלשל אותו לתיק בדממה.