סימפוניה ארוכה
מנגן סמפוניה ארוכה
הילד שרוקם חידה
מנגן ומנגן בראש ובלב
אך הפה אינו משתף פעולה.
רק מנגן סימפוניה ארוכה
אנחנו שומעים, שנינו לבד
היי ילד על מה אתה חושב
קולע צמות במילמולים
מילים אין.
רק מנגן סימפוניה ארוכה
הילד שפיו עימי לא משתף פעולה
ואולי זה רק הראש שלי שמדמיין
ואלו רק אצבעות ארוכות על עצביי
לא יותר.
תגובות (12)
קודם כל, לכבוד הוא לי להיות הראשונה שמגיבה! (או בין הראשונים, אם התגובה תיארך זמן מה ומישהו יקדים אותי חח ^^)
לגבי השיר, הוא שבה אותי ואני מוכרחה להיות כנה ולומר שקראתי אותו 3 פעמים לפני שניגשץי לכתוב את דעתי עליו.
ודעתי היא שאת מוכשרת מאוד. לא רק בכתיבה, שזה בפני עצמו יוצא מן הכלל, אלא בעומק וביכולת להעביר מסרים בעלי גוון ייחודי דרך המילים, פנטסטי!
זה אחד מהשירים האלו שכל אחד יכול לאמץ ולתת את הפרשנות שלו למילים. לכשעצמי, חשבתי שמדובר בהקבלה כלשהי, רומן שמתנהל בדרך חד צדדית, ולכן "מנגן ומנגן בראש ובלב, אך הפה אינו משתף פעולה"… ממש כמו דבר כלשהו שחשבת אותו לאחר ממה שהוא באמת…
אבל אני בטוחה שיש פרשנויות מקוריות יותר. כל אחד ותפיסת העולם/המחשבות שלו :)
מצטערת על החפירה, אשמח לקרוא עוד חומר שלך! :)
זה תענוג לקרוא את התגובות שלך. אף פעם אל תתנצלי על זה.
האמת היא שלא שמתי לב לדרכים שאפשר בהן לפרש אותו אבל זה לא משנה שגם אהבתי את הפירוש שלך. אני מניחה שזה אולי כי אני פחות אוהבת שאומרים לנו בדיוק מה מתרחש ונותנים יותר את ההוויה של זה. ככה זה יכול להיות נכון לגבי כל מיני מצבים. אני מאוד שמחה שאת חושבת שאני מוכשרת אם כי עם ההיכרות שלי מהאתר הזה כולם פה מוכשרים חחח ולגביי הגוון הייחודי זה מחמיא ביותר.
אני פירשתי את זה כמה שקורה לפני שיש רומן ברור או כל דבר לצורך העניין. המצב הזה בו את תוהה אם זה באמת כמו שהזכרת את המילה הדדיות ונדמה לך שאת שומעת מנגינה. מנגינה במקרה הזה באה לידי ביטוי כמשהו שאפשר לרקוד אליו, בשר למקרה, ההבנה שקיים משהו מתחת לפני השטח אבל לא ברור מה. אין מילים שהוא אומר הכל רק מתבצע ברמיזות ייתכן והיא מנסה לדובב אותו והוא עונה בצורה שאפשר לפרש לשני הצדדים ואולי ההתנהגות שלו מבלבלת אותה כי הוא פעם ככה ופעם ככה וזה משגע את הדוברת כי היא לא מצליחה להגיע לבהירות בנוגע למצב שלהם.
בסוף היא מבינה שאולי הוא בכלל לא ניגן לה (לנגן למישהי גם יכול להתפרש כאקט רומנטי) ומה שהתנגן בעצם זה העצבים שלה שנרעדו מכל דבר קטן שעשה. כמעט ואם אפילו שיחק בה בכוונה, ניגן איפה שיגרום לה יותר לצאת מהכלים עם השקט שלו. נותר סוף פתוח כי לא ממש ברור מה קרה, הוא נותר חידה בעינינו.
סתם ככה אני רואה את זה. נתקלתי בקושי מעט להסביר איך זה בצורה שתעורר הזדהות חחח אבל כל אחד עם הראש שלו אני מניחה.
באתי להתנצל על החפירה אבל אני לא אעשה את זה כדי שגם את זה. אז אני לא מתנצלת בכלל. חח תודה על תגובותייך בכל אופן ואהיה יותר משמחה לשמוע מה את חושבת בנוגע לעוד ועוד דברים. זה משמח אותי עד כי אין לך מושג חוץ מזה שאני מאוד נהנית ממה שיש לך לומר וזוויות הראיה שלך.
וואו, זה מדהים כמה שיר יכול לקבל משמעות אחרת לחלוטין כששומעים את כוונת המשורר :)
אז קראתי את ההסבר שלך לאיך שאת רואה את זה ומה ציפית להעביר במילים, וזה התאים בצורה מושלמת כשקראתי שוב ושפכתי את האינטרפטציה שלך אל תוך המילים.
התחברה לי אי-וודאות מתסכלת ותחושה מצטברת של ייאוש כשהוא נותר במשחק הזה, בסימפוניה הזאת ולא משתף את מה שמתחולל אצלו בפנים… זה מוזר… אבל אני מרגישה עכשיו קצת ממה שאנשים בחיים שלי הרגישו… אני מזדהה עם הדמות שיצרת בין השורות, כי יש בי מן הסגירות הזאת, אבל מצד שני, אולי הוא בכלל שיחק איתה לאורך כל הדרך! אולי הוא בכלל לא ציפה שתבין מלכתחילה וחשב רק לנצל את הרגש שידע שקיים בה כלפיו…
ובמידה וזה נכון, אני לא חושבת שאני רוצה להזדהות…
מעלה הרבה מחשבות ותהיות.
אני אוהבת את זה!
שירים או בכלל, כתיבה שגורמת לך לחשוב היא המופלאה ביותר שקיימת! D:
לגבי המשפט האחרון שלך אני חושבת שסיכמת במילים את הדבר הכי נכון לגבי כתיבה.
אני יכולה להבין מה שאת אומרת לגבי הילד. הוא יכול לשחק איתה ובכל זאת שיהיו לו רגשות כלפיה. הוא יכול שיהיו לו רגשות ולא להתכוון לנגן. יש כל כך הרבה וריאציות. אולי הכל פשוט בדמיון שלה. זה התסכול.
נחמד שמצאת התחברות לאחת מהוריאציות של הדמות שלו. גם בי יש צד כזה אך הוא מצער אותי מאוד. לפעמים אני נהנית ממנו וגם קצת לנגן על אחרים אבל הכל בטעם טוב חח חוץ מזה מאוד חשוב לי להיות ישירה אולי אפילו מידי.
תודה לך על הדו שיח (:
לא תמיד אנסה להבין, לפעמים שווה פשוט להנות מהקסם..
יפה כמו תמיד,לילה טוב :)
לילה טוב (: תודה על המחמאות (:
תפסיקי להיות מחוברת בשעות הזויות..לפחות תעבירי לי את הזמן אם את כבר פה.
חחחח מה מי שמדבר !!!
תשעשע אותי. עבד.
3: ו*מבט של ציפייה*
וואו אוליב. בתור חובבת סימפוניות ומוזיקה קלאסית בכלל, מוכרחה לציין שהקטע מדהים. כמובן שלא מדובר פה בסימפוניה אמתית, הרי היא מטאפורה לדבר עמוק יותר. מטאפורה (שלפי הפרשנות שלי) מתארת סבך רגשות, רגשות כמו בלבול, עצב ותסכול. על הילד עוברים כל כך הרבה רגשות והוא לא יכול לבטא אותן במילים. הוא מנגן ומנגן ולא מפסיק. אנשים מדברים איתו, שואלים אותו על מה הוא חושב, אבל הוא ממשיך לנגן (אין מילים – תרתי משמע ;), כי אין לו דרך אחרת לבטא את כל מה שנאגר בו. מדהים מדהים מדהים.
הפרשנות שלך…. את מביאה ככ הרבה מעצמיך בתוכה… עד שאני ממש מרגישה אותך. ממה שכתבת על סרטן ואיטיזם קיבלתי תחושה ממש חזקה שלך שאת מביאה גם פה. זה לא מחמאה אלי זו מחמאה עלייך ועל מי שאת ולאן את מביאה דברים… איזה כיף לי עכשיו עם העיניים האלו על מה שאני כותבת. את עולם ומלואו, תודה לך.
וואו לא ציפיתי לכל כך הרבה מחמאות. תודה רבה!
ובעיקר, תודה לך על שאת כותבת כל כך מדהים. תמשיכי ואל תפסיקי לעולם. יש לך כישרון.
הוווו *סומק* *סומק* *סומק*
תודה ללךך (: זה ממש ממש מרגש אותי… איזה כיף שאת אוהבת מה שאני מעלה כאן… המילים שלך זה פשוט וואו בשבילי… תודה 3>