ברק סגול

"בבקשה?" עטיתי את הפרצוף הכי מתחנן שלי – זה שידעתי שג'ייק לא יוכל לסרב לו "אני מתגעגעת לסבא" יכולתי לראות שהוא עומד להישבר והחנקתי חיוך כדי לשמור על ההבעה מעוררת הרחמים שלי "היינו שם לפני פחות מחודש! " רטן – סימן נוסף שהוא קרוב לגבול היכולת שלו "אבא שלך יהרוג אותי" . הפעם לא הצלחתי להחניק את החיוך וג'ייק נאנח מובס כשחיוך קטנטן שמשקף את שלי על פניו "אוקי אוקי . בואי נזוז" הבזקתי לעברו חיוך נוסף כשמיהרנו אל האופנוע הכסוף שלו. טכנית האופנוע שייך לאבא שלי , אבל ג'ייק 'שואל' אותו בתדירות כל כך גבוהה שאפילו אמא התחילה לקרוא לו האופנוע של ג'ייק. טיפסתי מאחוריו עדיין מחייכת – זה היתרון בלחזור לגור כל כך קרוב – אני יכולה לראות את צ'ארלי יותר . אני מודאגת לגביו הוא חלה הרבה לאחרונה ורציתי לנצל כל דקה שהוא מרגיש טוב כדי להיות איתו . כולם מודאגים לגביו , לגבי החוליה האנושית היחידה שנשארה במשפחה הזאת .ג'ייק פנה במהירות גבוהה כל כך שכמעט נמרחנו על הכביש – גם לו הייתה סיבה למהר חזרה לפורקס. הוא אהב בדיוק כמוני לחזור לבקר רק שבמקרה שלו מדובר ב'אחיו' ללהקה. הבנים כולם המשיכו בחייהם.. סם עם אמלי פול עם רייצ'ל קוויל עם קלייר (למרות שהיו לו סיבות משלו לחכות .. בסופו של דבר הוא גם המשיך להתבגר ) ג'ארד עם קים .. היחידים שנשארו עם ג'ייק היו כמובן הקלירווטרים – סת' וליאה. עדיין חיכינו שהם 'יוטבעו' על מישהו. אבל כנראה שהם היוצאים מן הכלל.. עדיין חייכתי כשהוא נכנס לשמורה ממהר לביתו הישן."אני הולכת לבקר את סיימון ולילי " קראתי לעברו כשטיפס במהירות את המדרגות המובילות אל הדלת – לו ולבילי מגיע קצת זמן איכות . הוא ירה בי מבט מבולבל אבל הנהן "אוקי .. תחזרי אחר כך ? ". פניתי לעבר הכביש הראשי (ופחות או יותר היחיד) בשמורה ומיהרתי אל הבית של סם ואמלי נלהבת לראות את ילדיהם – סיימון ולילי , הם חגגו יום הולדת 21 לפני כמה ימים ולכן הם צפויים להיות בבית. סיימון ירש את הגן הזאבי מאביו כמובן וכבר בגיל 17 'התפוצץ' לזאב ג'ינג'י ענק , עובדה שתיסכלה את סם ואמלי רגש שסיימון לא חלק איתם. הוא *נהנה* להיות זאב. והעריץ את ג'ייק עוד לפני שהוא השתנה לראשונה , להיות קשור אליו בצורה מחייבת כזאת הסב לו סיפוק מוזר. לילי לעומתו לא ירשה את הגן הזאבי – ולכן המשיכה להתפתח ולגדול (בקצב נורמלי) במשך שנים חשבו שסיימון גדול ממנה ושהם לא תאומים אבל בשנה האחרונה היא לאט לאט הדביקה את הפער . ג'ייקוב חלק את התסכול של סם ואמלי , סיימון לא היה הזאב החש הראשון בשמורה. בשנים האחרונות הלכה והתבססה לה להקה 'חדשה' , מעין דור ההמשך. והם עמדו על מספר גבוהה ביותר – ביחד עם ליאה סת' וג'ייקוב הם הגיעו לסך של 11 זאבים. הם היו חצי מהסיבה שחזרנו להתגורר בסביבה , החצי השני היה צ'ארלי כמובן . הזאבים החדשים היו גדולים יותר מה'דור הקודם'. וכנראה חזקים יותר . ג'ייק דאג לגבי המשמעות של זה. מחשבותי חזרו למציאות כשדפקתי בדלת – אמלי פתחה אותה , שערה מבולגן ותינוק צורח בזרועותיה , היא הזדעפה כשהיא ראתה אותי "את לא אמורה להיות בבית ספר?" ירתה וזזה מעט הצידה מאפשרת לי להיכנס לחדר המבולגן "שמעתי את דיוק צורח עד לשם והחלטתי לבוא לעזור " קרצתי לה משועשעת מהמצב "איפה (הבעיה בפאנפיק צריך לזכור יותר מדי שמות ודמויות שלא אתה המצאת בנוסף לדמויות שהמצאת כמובן) ג'ארד ?" דיוק הסכים לעזוב את אביו לעיתים נדירות בעיקר מאז שאמו נהרגה בשנה שעברה .אחיו הגדול ליאו – חלק מהדור השני של הלהקה כמובן – הגיב אפילו יותר גרוע. הוא שתק במשך חודשים . החברה היו מתגרים בו עד שהשתנה רק כדי לשמוע מה הוא חושב . אמלי נאנחה "עובד" הושטתי ידיים והיא העבירה אלי את הפעוט הבוכה , ניסיתי את מזלי וטלטלתי אותו בעדינות – עוד מעט הוא יהיה בן שנתיים והוא בכל זאת ממשיך להתנהג כמו ילד בן חצי שנה . "ליל וסיי פה? " שאלתי מעל זעקות הבכי ואמלי הנידה בראשה "הם ברחו מהרעש. אני חושבת שהם הלכו לחוף לפגוש את יתר החבורה ". הרמתי את ידי בעדינות לפניו של דיוק והראתי לו קטע קצר מסרט ילדים שזכרתי היבבות עצרו כשהוא קפא מופתע , המשכתי והרצתי בפניו כל מני תמונות וקטעים מצחיקים ומרגיעים . סיימתי בתמונה של אמא שלו. ממש לפני שנרדם על כתפי , חלקתי איתו חלק קטן מהזיכרונות שלי ממנה . "תודה" לחשה אמלי ולקחה אותו ממני מניחה אותו בעדינות בעריסה מאולתרת בסלון. "בכיף, זה נחמד שלא צריך להסתיר ממנו .. כשהוא יגדל זה יהיה קשה יותר " כולנו בנינו על זה שדיוק לא יזכור את הגיל הזה בכלל. ניפנפתי לה נפנוף קטן ויצאתי ממהרת לחוף. ראיתי אותם כבר מרחוק – חבורה קולנית וגדולה של בחורים גבוהים עם שיער קצוץ . ריס היה הראשון שהבחין בי "היי נסי ! מה קורה? את פה עם ג'ייק? " נאנחתי בתיאטרליות "אני לא מספיקה לך? " מיותר לציין שכל יתר הלהקה החדשה העריצה את ג'ייק ממש כמו סיימון נכון? הם העריצו את כל השלושה , בחדרי חדרים הם כינו אותם 'הזאבים הנצחיים' מכיוון שהיו מהדור הראשון. ג'ייק צחק חצי שעה ברצף כשאבא סיפר לו על זה.