הנסיכה המתה: פרק שני

אני צדקתי אתם, יודעים, זה היה רק חלום, אך מה זה יכול להיות מלבד זה?
הרי אין באמת מצב שג'ייקוב הציעה לי נישואים אתמול בערב, הרבה יותר סביר שזה מין חלום מוזר הישר מתוך המוח חסר המנוחה שלי.
עם המחשבות הללו פתחתי את הבוקר, והחלקתי לאטי מין המיטה, ולאחר מספר שניות בהן פשוט ישבתי חסרת כוחות על הרצפה, הרמתי את עצמי והלכתי אל הארון.
הבטתי בבגדי המועטים, שרובם איבדו את צבעם כבר מזמן ודהו לגווני חום ואפור, ועיניי נתפסו בבגד היחיד שעוד היה מלא בצבע ובחיים, זו הייתה שמלה כחולה וארוכה, מלאה באבנים קטנות שנראו ככוכבים בלילה חסר ירח.
אני לא בטוחה למה לא מכרתי אותה, היא הייתה יכולה לקנות לי בגדים חדשים רבים וכול מיני דברים קטנים שלא יכולתי להרשות לעצמי, אך עדיין השארתי אותה, אני מניחה שמתוך רגשנות, היא הזכירה לי את הבית, את השמיים מלאי הכוכבים מעל ביתי, ותאמינו לי, השמיים שם שונים מאלו שפה, אך אולי זו רק השקפתי.
דפיקות על הדלת העירו אותי ממחשבותיי, התלבשתי במהירות ופתחתי את הדלת בכדי לבהות בפניו המופתעות של ג'ייקוב.
"הו, מיס ריין." הוא אמר מופתע, ועיניו פגשו בעיניי, והן נראו כל-כך מבולבלות, כאילו מיליון ואחת מחשבות חולפות במוחו, ואף אחת לא נשארת מספיק זמן בכדי להכתיב את המשך השיחה, וזה היה מוזר, משום שבדרך כלל, הוא היה מסודר ורגוע, יודע בדיוק כיצד הערב יתגלגל.
"כן?" אני שואלת, הוא אולי המעביד שלי, אך זהו חדרי, ואני לא מאחרת לשום דבר, ולכן, אין לי שום סיבה להצדיק את עצמי בפניו.
"את מאחרת למדידות לשמלה." המילים פשוט פרצו מפיו, כאילו הוא לא היה בטוח אם הוא היה צריך להגיד את זה או לא.
"איזה מדידות?" שאלתי מוחי לא ממש יכול לעשות דבר מלבד לחזור על מילים נבחרות מדבריו, והוא לא עשה הרבה בכדי להסביר את עצמו, הוא אפילו לא הביט בעיניי, למעשה, הוא הביט בכול דבר מלבדי.
"יש לנו ארוחת ערב עם משפחתי היום," הוא מלמל. "אלא אם את לא התכוונת למה שאמרת אתמול." הוא הוסיף, ובלי להרים את מבטו אליי, הוא התחיל ללכת, בעודו מניד בראשו, כאילו זה היה הרעיון הכי מטופש, לבוא לפה ולבקש ממני לעשות זאת.
"חכה לי." אני צועקת אחריו וסוגרת את הדלת מאחוריי, הייתי רצה, אבל זה כמעט בלתי אפשרי בבגדים הללו, ובכלל אלא אם אני בסכנת מוות, אני מעדיפה לא לרוץ.
הוא הביט אליי וחייך חיוך בישני כזה, כאילו הוא לא בטוח מה לעשות.
"אני באמת צריכה כמה שמלות חדשות, במיוחד אם אתה משלם." ובמילים אלא, חתמתי את גורלנו, ואנחנו נהיה חלק מחייו של השני לנצח.