smile for me – הקדמה
"ארזת כבר הכל?" נקישות עקבים חדות הדהדו מהקומה שמתחתי, אמי עלתה ופתחה את דלתי באטיות. "אני כבר באה אמא, תשאירי אותי לבד בבקשה" עניתי בקול חד וברור, בעודי בוהה בחלל החדר הריק, שרק כמה ארגזים בודדים קישטו את צדידו.
כל כך הרבה דברים עברתי פה, מלמלתי לעצמי בשעה שהסתכלתי פינת החדר הקודרת, הנשיקה הראשונה שלי הרחשה שם. ובטיפות הדם אחדות שמתעקשות לא להתנקות מהרצפה, ההשברות הראשונה שלי וההתבגרות שלי על זה.
כל חיי היו במקום הזה, חוויתי פה כל כך הרבה דברים, שאף אחד פרט ליומני לא יודעים מכלום.
הסתכלתי שוב פעם, פעם אחרונה במראה ששיקפה לי דברים כל כך רבים במשך השנים.
עיני הירוקות דבש החזירו נצנוץ למראה, וצמה ארוכה זהובה מרושלת קישטה את כתיפי.
את פני קישטה גומה קטנה המרחיבה את חיוכי, ומספר נמשים קישטו את אפי הקטן והסולד, חיבקתי בידי הדקיקות את היומן וירדתי לעבר התחלה.
התחלה חדשה…
תגובות (5)
למרות שכולם יאמרו שזה נדוש,אני דווקא אהבתי!!
הכתיבה שלך די טובה יחסית לסיפור ראשון..
אהבתי את זה שאת מתייחסת לסיפור ברצינות וכמו שאמרת "משקיעה וזאת רק ההקדמה" כי אני חושבת שככל שאתה יותר משקיע ככה הקוראים יותר יאהבו את הסיפור שלך. ובינתיים, אני אהבתי:)
אה ומדרגת 5:)
זה הסיפור הראשון שלך??? וואו, פשוט וואו, יש לך כתיבה מדהימה והעברת את זה כל כך ברור וחלק, חבל שזה קצר. (סליחה שלקח לי זמן)
חחח לא זה לא הסיפור הראשון היה לי פה סיפור פעם אבל שלכתי את הסיסמה קראו לו ׳תן לי עוד סיבה לחיות׳ ותודה רבה
הכתיבה שלך ממש טובה! כאילו, וואו, ממש ><
וביקשת ביקורת אז הנה היא. היא תהיה בעיקר טכנית.
דבר ראשון זה השם. זו רק אני, במובן מסויים, אבל אני ממש לא אוהבת שלסיפורים בעברית יש שם באנגלית. לא אומרת שזה רע, אני פשוט לא… לא אוהבת שזה קורה. לא מבינה את העניין. "תחייכי בשבילי" היה עובד גם, אני פשוט לא אוהבת כשהשפה של הסיפור לא תואמת לשפה של השם. וב, רק אני, שטות חסרת פשר. הס.
ניקוד בסוף ציטוט.
פתחי ספר קריאה, כל ספר קריאה, ותסתכלי על אדם שאומר משהו. בסוף הציטוט יש סימן פיסוק כלשהו [!\,\…\.\?\?! וכ"ו]. אני מתארת לעצמי שאת כולם את מכירה, אבל בפסיק ונקודה שוכחים להשתמש.
כשאחרי הציטוט יש תיאור של הצורה בה הדברים נאמרו [אמרתי, שאלתי, תהיתי, עניתי וכ"ו] שמים בסוף הציטוט פסיק [בהנחה ואין לך שום דבר אחר לשים שם]
נגיד, דוגמא מהסיפור שלך- "אני כבר באה אמא, תשאירי אותי לבד בבקשה" עניתי בקול חד וברור.
אז בסוף הציטוט צריך להיות פסיק ["אני כבר באה אמא, תשאירי אותי לבד בבקשה," עניתי בקול חד וברור.]
ובהנחה ואין שום דבר קשור לדיבור של הדמות [מתארים מה הדמות עושה, נגיד, מתארים משהו או שעושים אנטר] יש נקודה בסוף הציטוט.
גם הפרק קצר להחריד. נכון, זו פתיחה וקטעת אותה במקום נוח שמעורר מתח אצל הקורא, ובכל זאת זה קצר נורא. אני מקווה לראות אורך סביר יותר בפרקים הבאים.
אלו הדברים היחידים שהציקו לי.
בפן האישי, אני אוהבת את הדמות מאוד [נכון לעכשיו, בכל אופן.] הסיפור אמנם חרוש מעט אבל יש לי את ההרגשה הזו שתקחי אותו למקום נפלא ומיוחד. הכתיבה שלך טובה, התיאורים משתלבים טוב, ממליצה להוסיף עוד כמה בשביל להאריך את הפרק קצת [מה השעה, למשל?] וקצת יותר על הרגשות שלה [התעמקת בעיקר בזכרונות, פחות ברגשות שהם מעלים.]
אני אשתדל לעקוב אבל לא מבטיחה יותר מדי [כי אני טיפשונת אז הס]
ועכשיו לקצת פרסום עצמי: אם תרצי לקרוא משהו שכתבתי, זה יכול להיות מאוד נחמד מצידך.