חופשי בקיום עצמי

להתמוגג מהרגע שחול, להיטרף מההווה שמהווה את מה שאני,
זורם בוורידים של העולם המופלא הזה.
לבקש את הקיום ולהרגיש את מה שגלום בפנים
מפנים את מה שעוד לא ראיתי,
לפני שאני פוקח את העיניים
ואחרי שאני מסתנוור משמש, שמטפטפת לאט אל הים שאין לו סוף,
אני משרבב את השרב ומגשים את הגשם, מריח את הרוח
שסוחפת את ההבנה שלי רחוק אל תוך מקומות שעוד לא חשבתי עליהם.
אני מצביע אל הרקיע ומציע את הכוכבים לשמיים
אני מדלג בין אבנים מעל המים,
יושב ומתהדר בשקט המלוכלך של הרעש
שלא הספיק לעבור מהאוזן אל המוח
משתדל תמיד לפתוח את הדלת
שמסתירה לי את הדרך להבין ומגלה את הכוח
להישאר מוגדר בין אנשים חסרי כיוון כשאני יודע לאן העננים זזים
ולמה אין לי את היכולת ללכת רחוק מכפי אוכל לצעוד
מלטף את החושך ומתכסה בריח של גשם ראשון
מושיט את ידיי לשלוליות לחפש השתקפויות וליצור איתן קשר,
אני כאן אני חי אני קיים.