מכונה-פרק 3-מסלול מואץ

התהלכנו בחצר שהייתה מול בניין בית הספר ואז נכנסנו פנימה, הכל היה כל כך מסודר וישר שהייתי יכולה להשתמש בקירות כסרגל.
"בואי, נלך למצוא את המזכירות. יש לנו מערכת מאוד עמוסה." קלין אמר ותפס את ידי, חיפשנו כמה דקות את המזכירות ומצאנו אותה בצד השני של הבניין. נכנסנו פנימה והתיישבנו על כיסאות עד שיקראו בשמנו כדי לקבל את הלו"ז שלנו, כל הזמן שחיכינו קלין לא הפסיק לרקוע ברגלו ולזמזם שיר שלא הכרתי.
"אם לא תפסיק לרקוע ברגליים אני אשבור לך אותם!" לחשתי בצעקה אליו והוא הביט בי במבט כועס ועצוב, ישר התחרטתי שאמרתי את זה "אני מצטערת.. אני לא-" אמרתי אבל הוא הרים את ידו וסימן לי להפסיק לדבר.
"זה בסדר, אני יודע שלפעמים אני מציק לך עם האהבה הבלתי פוסקת שלי למוזיקה." הוא אמר ואז המזכיר הגיחה מבעד לדלת,
"דפני?" הוא אמר וקמתי ממקומי, הוא חייך וסימן לי להיכנס פנימה. אמרתי סליחה בלי קול לקלין עוד פעם ונכנסתי לתוך החדר. המזכיר סימן לי לשבת על כיסא מסתובב שעמד באמצע החדר, הוא הלך לשולחן שעמד בצד השני של החדר והקליד כמה דברים לתוך האוויר והבנתי שהוא מתעד אותי, הוא חייך ושיפשף את ידיו אחת בשנייה.
"אני פה בשביל הלו"ז שלי ועוד מעט השיעור הראשון מתחיל, למה אתה מתעד אותי?" שאלתי והתיישבתי בצורה נוחה יותר על הכיסא המרופד.
"אני רק רוצה להבין מה את, כדי לדעת איפה לשבץ אותך. עכשיו אני הולך לסרוק אותך, זה לא יכאב אבל האור קצת חזק אז אני ממליץ שתעצמי עיניים." הוא אמר וסובב את הכיסא אל מול עינית בגודל של אולי גולה, הוא חזר אל מאחורי השולחן שלו והפעיל את הסורק. עצמתי את העיניים שלי ונאחזתי חזק בקצוות הכיסא שעליו ישבתי.
"דפני אני רוצה לשאול אותך משהו" המזכיר אמר וקולו רעד טיפה "את יודעת למה ההורים שלך שלחו אותך לפה?" הוא שאל ופקחתי את עיניי כשהפסקתי לראות את האור החזק של הסורק, הסתובבתי אליו ועניתי לו
"האמת שלא, אני חושבת שארנ- אבא שלי רוצה שאני אלמד טוב ועם פחות הפרעות, וזה בית הספר עם המוניטין הכי טוב במשמעת והצלחה במבחני הגמר." נעמדתי חזרה על הרצפה וניגשתי אליו, הוא הוציא מכשיר הולוגרמה קטן מהמגירה והוריד לתוכה את כל הדברים שהייתי צריכה לדעת ואת הלו"ז שלי והושיט לי אותו ביד רועדת טיפה,
"אני מקווה שתצליחי בבית הספר שלנו דפני, שיהיה לך יום טוב." הוא אמר והורה לי לצאת מהחדר. יצאתי באיטיות וקלין נעמד מולי, הוא חייך חיוך קצר וטפח על הכתף שלי. עיניו האפורות משום מה איבדו את הניצוץ שלהם כשהוא נשם עמוקות ונכנס לתוך החדר.
התיישבתי על אחד הכיסאות ופתחתי את הלו"ז שלי, באותיות גדולות בראשית ההולוגרמה התנוסס השם שלי והמסלול שבחרו בשבילי לפי הסריקה
'דפני ג'פרס מסלול מואץ'
ארנולד לא שיקר שהוא רצה שאני אלמד פה, שיבצו אותי במסלול הכי קשה בכל בית הספר. כל יום אני מתחילה ללמוד בשעה שמונה וחצי בבוקר ומסיימת בשעה שש בערב, חוץ מימי שישי עד ראשון, לפחות יהיה לי זמן חופשי כי לא כל השעות תפוסות, יש לי שיעורי חלון בימי שלישי וחמישי. בדקתי באיזה מקצועות מאיצים אותי, כל כך הרבה
'שיעורי האצה, נוכחות חובה:
*מתמטיקה
*עיצוב
*פיזיקה וכימיה
*היסטוריה
*דיבייט
*מדעי החברה
*טכנולוגיה
חיסור מאחד השיעורים או ציון לא גבוה מספיק יוביל להוצאתך מהמסלול וסריקה חוזרת'
"נהדר, נראה שחיי החברה שלי ירדו עכשיו לאפס, לא שהם היו כל כך גבוהים." אמרתי מתחת לנשימה שלי וחיכיתי שקלין יצא מהחדר. בנתיים החלטתי שיהיה טוב ללמוד את המפה של בית הספר, למדתי בעל פה איפה כל כיתה נמצאת ואיפה הקפיטריה ואולם הספורט. קלין יצא מהחדר עם מכשיר כמו שלי והביט במסלול שבחרו לו.
"קלין אייג’מס מסלול אתלטי, מאיצים אותי באומנויות לחימה ספורט ומנהיגות." הוא אמר והרים את מבטו אליי, הוא חייך אבל ידעתי שזה חיוך מזוייף.
"מה כיתת האם שלך? אולי נלמד ביחד שיעורים מסויימים?" שאלתי אותו והצצתי בלו"ז שלו, הוא לומד ממש קצת ביחס אליי. הוא מתחיל כל יום בתשע ורבע והולך הביתה לפני חמש ביום הכי עמוס שלו, אבל הוא לומד ימי שישי שלא כמוני.
"כיתת אם מספר 365, את?" הוא אמר והביט בלו"ז שלי, עיניו נפערו כשהוא ראה כמה עמוסה אני והוא הביט בי במבט מרחם.
"גם אני כיתת אם 365! איזה כיף, אנחנו כל כך יושבים באותו שולחן." אמרתי והסחתי את דעתו מהעובדה שלא נתראה הרבה אחרי הלימודים חוץ מבסופי השבוע,
"את יודעת מה זה עוד אומר?" הוא שאל ונדתי בראשי לשלילה "הפסקות האוכל שלנו הן ביחד, ואם תתני לי לסחוב אותך נהיה הראשונים להגיע!" הוא אמר וחייך אליי חיוך אמיתי שגרם גם לי לחייך. הבטתי בשעה שהתנוססה ליד הלו"ז וראיתי שהשעה כבר תשע ועשרה, ביום הראשון ללימודים תמיד יש שיעור כדי להכיר את מי שלומד איתך. הבטתי בפחד אל קלין והצבעתי על השעה, עיניו נפערו טיפה והוא חייך חיוך ערמומי.
"על מה אתה חושב קלין?" והתחרטתי כשהוא תפס את זרועי והניף אותי על גבו, נמנעתי מלצרוח כי זה יהיה חסר תועלת והןא התחיל לרוץ במסדרונות בחיפוש אחר כיתת האם שלנו.