מעבר לכוכבים
שכבנו על הדשא הרטוב, בהינו בכוכבים מבעד לעצים.
"מה אתה חושב שיש מעבר להם?" היא שאלה,
"מעבר לעצים? עוד עצים, או עננים, תלוי לאיזה עצים את מתכוונת".
"אני לא מתכוונת לעצים" היא אמרה והסתכלה עליי,
"אז למה את מתכוונת?" שאלתי אותה והסתכלתי עליה חזרה.שיערה השחור היה רטוב מהגשם ועורה הלבן זהר באור הירח.
"אני מתכוונת לכוכבים" היא אמרה ושבה לצפות בכוכבים המשתקפים בעיניה השחורות הכה יפות.
"עוד כוכבים" עניתי לה,
"ואחריהם?",
"עוד כוכבים, זה מעגל שלא נגמר",
"בטוח הם נגמרים איפשהו." היא אמרה ועיניה היו מצומצמות אל עבר השמיים, כאילו מנסות לראות מעבר להם.
"לא הם לא" עניתי לה ושבתי לצפות בכוכבים,
"אף אחד לא הוכיח את זה" היא אמרה,
"מדענים הוכיחו" עניתי לה ועצמתי את עיניי.
"האם הם טסו לשם בעצמם ובדקו את זה?" שמעתי את ראשה מתחכך בדשא, היא הסתכלה עליי עכשיו.
"לא, אבל…",
"אבל מה?"היא שאלה, חזרתי לצפות בה, למרות קולה התקיף פניה היו שלוות ומחויכות.
"לא יודע. מה את חושבת שיש מעבר לכוכבים שלך, שאת כל כך אוהבת להתבונן בהם?" שאלתי וצפיתי בה חוזרת לצפות בכוכבים, עם הנצנוץ הזה בעיניים.
"אני חושבת שיש עוד יקום." היא ענתה לי לאחר דקה ממושכת של שתיקה,
"כמו באגדות?" שאלתי,
"כמעט, ההבדל היחיד זה שהוא אמיתי.",
"ואיך הוא בדיוק אמיתי?",
"כמו היקום שלנו, מיליוני טריליוני כוכבים נמצאים, אולי פחות, אולי יותר. ובכל כוכב וכוכב יש משהו מיוחד משלו. אם זה צבע, אם זה צורה, אם זה ריח או אור, מה שמשנה זה שזה מה שהופך כל כוכב למיוחד. ואי שם, עמוק עמוק בין כל הכוכבים, יש איזה כוכב קטן, ממש גרגר אבק. ואי שם, עמוק עמוק בתוכו, מעבר לעננים, ולעצים, ולעוד עצים, תלוי לאיזה עצים מתכוונים, שוכבים על הדשא שני אנשים, בן ובת, צופים בכוכבים. הוא שוכב וצופה בה והיא מסבירה לו על יקום שנמצא מעבר לכוכבים, בעל מילניוני טריליוני כוכבים, פחות או יותר, בו כל כוכב וכוכב הוא שונה ומיוחד ואיש שם עמוק בין כל הכוכבים בין העננים והעצים ועוד העצים ועוד ועוד העצים, שוכבים שני אנשים, בן ובת, הוא מסתכל עליה והיא מסבירה לו, מסבירה לו על יקום שנמצא מעבר לכוכבים. וכך זה ממשיך, עד אינסוף, לעולם לא מפסיק, מן פרדוקס מיוחד כזה.".
נגעתי לה בקצות האצבעות ושילבתי אותן בשלי, הרמתי את ידה ונשקתי לה. אם רק לפעם אחת יכולתי להכנס למוח היפיפה הזה, אולי גם אני הייתי יכול לראות מעבר לכוכבים.
תגובות (2)
אממ כתוב יפה. רעיון נחמד. אבל הרגיש לי קצת סתמי, כאילו אני יודעת כבר את כל זה. אני מציאה לך פעם הבאה במקום להתמקד ביופי של השיחה, לנסות לומר משהו על ידי הקטע. בהצלחה (:
היי אוליב… שמחה שקראת. אישית, אני לא מסכימה עם הביקורת שלך,ולא רק בגלל שאני כתבתי את זה.
אני לא התמקדתי ביופי של השיחה למרות שזה נראה כך. אני התמקדתי במה שהנערה אמרה, היא אמרה שמעבר לכוכבים היא רואה יקום מקביל שמוביל לפרדוקס אינסופי. תביני, המשפט האחרון הוא החלק הכי חשוב בסיפור והכי ממוקד (מבחינתי). הנער רוצה לראות כמו הנערה, מעבר לכוכבים. זה בעצם דימוי, לראות מעבר לכוכבים זה לראות מעבר לכל דבר בחיים, להפסיק להתמקד במה שברור ועומד לנו מול העניים, להפסיק להתמקד בעובדות והוכחות, להתחיל לראות מעבר. כי כשרואים מעבר אפשר להגיע לתוצאות שלא ברורות לנו ולא ציפינו להן (הפרדוקס). לא כתבתי את זה ברציתי להוסיף כי רציתי לתת לכם את האפשרות לחשוב בעצמכם על המשמעות של הסיפור. בפעם האחרונה שכתבתי מה המשמעות, בעצם שללתי את המשמעויות שנוצרות אצלכם בראש. שאומרות לכם, הקוראים, משהו. (מעשה ביתוש, מוזמנת לקרוא ולהסתכל בתגובות ותביני על מה אני מדברת). ולפעמים המשמעויות האלה הם נפלאות ונכונות.
לי הסיפור לא הרגיש סתמי, הוספתי בו המון תיאורים והמון מבטים, מה שמעביר לי צמרמורת בגוף.
אני רוצה להגיד לך אוליב, שאני לא באה פה במטרה לשנות את נקודת המבט שלך, אלא רק כדי להסביר את נקודת המבט שלי, שתוכלי לראות את הסיפור שלי בצורה יותר פתוחה.
שוב, תודה שקראת והגבת :)