ילדי החוץ פרק 9

Disney 11/12/2014 885 צפיות 5 תגובות

אם יש דבר אחד שעוד לא התרגלתי אליו כאן זה הזמן.
עכשיו,אחרי כמעט חודש מאז שהגעתי לבית הספר,עדיין איחרתי לשיעורים ולפחות פעמיים בשבוע קפצתי מעל השער.
יאמר לזכותם, הם למדו להתרגל אליי.
לא ניסו לשנות אותי או לתת לי עונשים חמורים יותר.
התייחסו אליי כמו אל כולם,בשוויון.
כמעט וכל יום הייתי נשאר אחרי בית ספר ולא בגלל תנועת הנוער.
הבית ספר אחרי שעות הלימודים היה מקום שומם.
שומם ושקט.
ואת השקט שהיה בבית ספר לשם שינוי אהבתי.
בדרך כלל כשאני שומע את הדממה באוזניי אני לא רוצה לעצום את עיניי.
דמותן של הוריי קופצת למוחי וגורמת לי להזכר ברגע שבו נהפכתי מילד נורמטיבי שהאכילו בכף מזהב,לילד יתום משתי הוריו שעובר לפסיכולוג כזה לאחר.
את הרגע עצמו אני לא אשכח.
אני ישבתי מאחורה משחק באיזה משחק מטופש,מתעלם מהצעקות של הוריי.
חזרנו מארוחה משפחתית אצל סבתא ואבא שוב עשה בושות לאמא בכך ששתה יותר מדי.
שתיהם היו כל כך שקועים בריב שלא שמו לב למשאית שבאה משמאלם.
להדף המכה היתה השפעה זריזה וקטלנית.
המכונית נחצתה לשניים.
הוריי היו בחלק שנמחץ לחלוטין ואילו אני,אני נשארתי חגור בחלק האחוריי.
משחקי היה מפוזר בחלקים על הכביש ומוחי עדיין לא עיכל את המתרחש.
לאחר כמה שעות המשטרה הגיעה.
ואחריה האמבולנס.
ויחידת ההצלה.
כשראיתי אותם מנסים לבדוק אם הוריי עדיין בחיים רציתי לצעוק עליהם.
הוריי היו מתים.
אפילו ילד בן 6 יכל להבין את זה.
מאז הלוויתם לא ביקרתי אפילו פעם אחת בקברם.
לא היה לי מה לומר להם ואת האמת..אף אחד לא רוצה לראות חתיכת אבן שמסתירה את גופותיהם של שתי האנשים החשובים לך ביותר.
האנשים שנתנו לך חיים ונהגו לומר לך תמיד ש-'כל העולם פרוס לפנייך'.
לתת לחפצים הדוממים האלה את השמות שהיו המילים הראשונות שלך.
חוזר למציאות פקחתי את עיניי.
משתפן שוב ומתמלא בכעס עוד פעם.
שוכב על אחד השולחנות האזנתי למוזיקה מחרישת האוזניים שמילאה את החדר.
עצמתי את עיניי מנסה לסלק את דמותן של הוריי שהופיעו מולי.
החלתי להסיט את דעתי.
חושב על הבית ספר,על התוכניות שלי,על החיים שלי עכשיו,
על יולי.
הכל רק לא עליהם.
ואם כבר פתחנו את נושא יולי אני לא יודע למה אני בכלל חושב עליה.
תמימות אף פעם לא היו הטיפוס שלי.
אהבתי אותן מתגרות,מטריפות,סקסיות.
יולי מצחיקה,שנונה,היפראקטיבית.
לא משהו מיוחד אם אתה לא בקטע של נסיכות דיסני.
המוזיקה שהחליפה את הדממה הופסקה באחת.
פקחתי את עיניי מחפש את הבן אדם האמיץ שעשה זאת.
באותו פרק זמן קצר הדלת נסגרה באחת.
קמתי ממקומי מתקדם אל כיוונה ופותח אותה.
מסתכל ימינה ראיתי את הצל של אותו אחד פונה למסדרון נוסף.
איזה מן משחק חולני זה?
מרגיש בסרט אימה החלתי להתקדם אל אותו מסדרון בזהירות.
מצפה לכל רוצח עם גרזן ביד ומסכה מלחיצה על הפנים.
הסתכלתי אל אותו מסדרון בזהירות לא רואה אף אחד.
התכוונתי להסתובב בחזרה אל החדר ולעוף מפה כשהרגשתי משב רוח עדין על עורפי.
תפסתי את היד שעמדה לגעת בכתפי,מצמיד את שאר גופה אל קיר הבטון שמאחוריי.
"בו" דמותה של יולי עמדה אל מולי,מחייכת אל מבטי ההמום.
"מה את עושה פה?" שאלתי אותה בתקיפות ומיד התחרטתי על כך.
"מפחידה אותך!" אמרה כבדרך אגב במבט משועשע.
"את תמיד מחייכת?" שאלתי אותה מצטחק.
"רק כשיש סיבה" אמרה מסתכלת על שפתיי ומיד מעלה את עיניה אל עיניי.
עכשיו,כשהייתי קרוב אליי ראיתי את הצבע הזהוב שבעיניה.
קו שחור תחם אותו,מבליט אותו יותר ממה שהובלט בלעדיו.
"פאקינג נסיכת דיסני" מלמלתי את מחשבותיי.
"אוי כנראה נבהלת ממש חזק" אמרה בדאגה והניחה את ידה הפנויה על מצחי.
מעבירה אותה אל לחיי,מגניבה ליטוף עדין.
"את לא אמיתית" מלמלתי מתקרב אליה טיפה,בוחן את תגובתה.
עיניה כעיני חתולה מסתכלות בעיניי בריכוז ולשונה מלטפת את שפתה התחתונה באיטיות הורגת.
"עכשיו תורי לשים שירים" לחשה לי מנסה לשחרר את ידה מאחיזתי.
מוותר לה הרגשתי את ידה מונחת בעדינות על חזי,דוחפת אותי ברמיזה קטנה ומתחמקת.
מסובב את מבטי הצידה הסתכלתי עליה הולכת כשישבנה שכל כך רציתי להרגיש תחת ידיי,מתגרה בי מעצמו.

גבי היה שעון על הקיר והעיפרון שרטט את הלוגו של דיסני על המחברת בעצלות.
ישבנה קיפץ על השולחן על ידי,מבהיל אותי טיפה.
"מה אתה מצייר?" שאלה בוחנת את פניי.
כאילו אני לא שם לב לבחינה שלה אמרתי לה "קעקוע".
ישבנה התרומם מהשולחן בעוד מבטה לא ניתק ממני.
כשידיה שעונות על צלעותיי וגופה נוכח בין רגליי,לא הצלחתי לעמוד בפיתוי.
הצצתי אל ישבנה שנראה כמו שתי גבעות מפתות אשר רק מחכות שאשים עליהן את ידיי.
הייתי כל כך מודע לנוכחותה שהייתה ממוקמת מעל המקום היחידי שיכל להסגיר את מחשבותיי.
מבטה בא להסתכל במחברת כשחיוך קטן ברח משפתיי.
"אפ אפ אפ" הרמתי את המחברת גבוה כך שלא יכלה לראות.
מתגרה בה היא החלה לצחוק וניסתה להושיט את ידיה מעלה.
כעת צווארה היה מול פניי,מריח בניחוח מתוק ועמוק.
"את תיפלי" הזהרתי אותה צוחק מניסיונותיה להשיג את השרטוט.
"אתה תחזיק אותי" היא אמרה וכעת התיישבה עליי.
ישבנה ממקום בדיוק על מפשעתי הנחתי את ידי על גבה התחתון.
ידה על עורפי גרמה לי להשתגע בנסיונות המאומצות שלא להשכיב אותה כאן ועכשיו.
מזיזה את מותניה בניסיונותיה צחוקה המתגלגל נשמע באוזניי.
ניסיתי לבלוע את האנחה שהצליחה להכשיל אותי.
זורק את המחברת הצידה תפסתי בשתי את ידי את ירכיה מקרב את צווארי אל מבטה שמסתכל עליי בפה פעור מעט.
נשימותיה מתנגשות בשפתיי וידיה מונחות על ראשי,משחקות בשיער המגולח.
"או שאפיל אותך" לחשתי לה והשכבתי אותה על גבה בעוד אני מעליה.
נסיונותיה להשתחרר מאחיזתי כמעט שגרמו לי לאבד את דעתי.
"עקשן" היא אמרה ואני תפסתי בחוזקה בישבן שהתגרה בי כל הזמן הזה.
"לפחות השגתי מה שרציתי" אמרתי לה מבין שידיי הולכות להצמד לישבנה עוד הרבה פעמים.
צוחקת היא ניסתה להתרומם מתחתיי.
"עדיין לא,פלייבוי" הסתכלתי עליה המום כשדחפה אותי הצידה בעדינות.
"אני מאחרת לעבודה" אמרה ותפסה את תיקה.
"תבריזי" תפסתי בידה מרפרף בשפתיי על צווארה.
"נתראה מחר" אמרה מחייכת וקמה מהשולחן.
"לא נהנת?" שאלתי אותה במבט בוחן שהסגיר את מחשבותי.
"לא" אמרה צוחקת ויצאה מהדלת.
ישבתי המום,בוהה בדלת הפח שנסגרה עליי.
מה לא? שאלתי את עצמי וקמתי במהרה מהשולחן.
"היי!" קראתי לה מתקדם אליה בריצה קלה.
"כן?" שאלה אוספת את שיערה לקוקו.
ניצלתי את תנוחתה ותפסתי את בעורפה עוד לפני שנעמדתי מולה.
מושך אותה אליי הצמדתי את שפתיי לשלה.
ידיה לא מגיבות ושפתיה עדיין דוממות.
התרחקתי ממנה לראות האם הצלחתי לגרום לה להתחרט.
"אני ממש מאחרת לעבודה" אמרה בקול צלול וחיוך זח ונישקה אותי נשיקה תמימה על הלחי.
"את רצינית?" שאלתי אותה כשהלכה ונתנה לידי ליפול לצד גופי.
"באמא שלך?" צעקתי לה אך היא המשיכה להתעלם.
נשארתי לבד.
עומד באמצע רחבת הבית ספר הריקה.
בוהה באוויר,המום.
כמו ניסוי כימי שהשתבש עצביי החלו לעלות במעלה גופי,משתלטים על שכלי.
יכולתי לשבור מישהו בזה הרגע.
הסתובבתי לקחת את תיקי מהכיתה בהליכה שהפכה למתוחה בכל צעד וצעד.
נותן מכה בקיר הבטון כמה רסיסים נפלו.
חושפות כתם לבן ניכר על משטח ירוק.
תפסתי את התיק ששכב לצד הדלת ותוך כמה שניות כבר הייתי ברחוב.

"יש לך אורחת" אבי אמר כאשר פתח את הדלת.
"אין שלום?" שאלתי אותו נכנס אל תוך הבית מנסה להשמע ציני כמו תמיד.
"היא למעלה" אמר ורק כאשר עשה את דרכו אל המטבח ראיתי את הבעתו הזועפת.
"מצטערת שלא התקשרתי קודם" שמעתי קול נשי שגרם לי להרים את מבטי באחת.
"הייתי מנתק אז לא הפסדת כלום" אמרתי עצבני עוד ממקודם.
היא ירדה במדרגות ונעצרה באמצע.
"לא הפסקתי לחשוב עלייך." קבוצת שיער נפלה על פניה.
" תראי בר.." החלתי לומר מתקדם אל המדרגות.
"רון" תיקנה אותי אך אני התעלמתי ממנה.
"אני לא בקטע של זוגיות או כל דבר אחר שתכננת לך כשלא הצלחת להרדם בלילות" הורדתי את חולצתי,עוקף אותה כלא הייתה.
"אני יכולה להסתפק בדבר אחר" אמרה וידיה ליטפו את עמוד שדרתי לכל אורכו.
"עדיף שלא" סירבתי בעדינות את המסר העבה.
"זאת לא הייתה שאלה" לחשה ושפתיה פגשו בעורי.
"אני אשבור לך את הלב" הזהרתי אותה וצחוק קטן הפר את הדממה.
"לא אם אשבור את שלך קודם" לחשה ושפתיה עברו לצווארי.
"נשמע לי כמו עסקה" אמרתי מסתובב באחת תופס במותניה,מונע ממנה להתחרט ולסגת אחורה.
"אל תהיה עדין" אמרה בחיוך כשהצמידה את שפתיה אל שלי.

כשעיני נפקחו הבוקר כבר עלה.
מסתכל בשעון שליד המיטה נאנחתי בעייפות.
מסתכל לימיני ראיתי את הגב החשוף שסדין דק הסתיר את המשכו.
"כוסעמק" מלמלתי משפשף את עיניי.
"טאי" אבי קרא מלמטה גורם לי להתיישב על המיטה בעייפות.
"אני הלכתי" הודיע כשהגיע אל ראש המדרגות.
"אוקיי" אמרתי לו במבט עייף.
"אם כבר אתה מחליף סדינים אז תעשה גם כביסה" הוא היה רותח מכעס.
רק מנימת קולו אפשר היה לשמוע.
כאשר הסתובב על עקבותיו החזרתי את מבטי אליה.
הענקתי לה את הלילה הכי טוב בחיים שלה,ללא ספק.
הייתי כל כך רותח על יולי שההזמנה המגונה של רון באה לי בזמן.
כל כך רותח שגם אחרי אתמול בלילה עדיין נשאר בי כעס.
נראה לי שאני אלך להתאמן קצת היום,לפרוק את הכל.
זה אף פעם לא קרה לי.
הרגשתי כמו מפלצת.
אם יולי הייתה באה לי בטוב אתמול,היום היא כבר תגרום לי להשתגע.
לא יודע כבר באיזה מובן.
המיטה זזה טיפה כשרון החלה להתעורר משנתה.
"בוקר טוב" אמרתי לה קם מהמיטה מרגישה את מבטה עוקב אחריי.
"בוקר טוב" החזירה לי כשלבשתי את המכנסיים.
"אין לך בית ספר היום?" שאלתי אותה במבט חטוף.
"אני מתחילה בעשר" אמרה וכרכה את השמיכה סביבה.
"כן,טוב,אני לא" התיישבתי בחזרה על המיטה והושטתי יד אל הפלאפון שלה.
"מה אתה עושה?" שאלה במבט לא מבין.
"את יכולה להכין לך משהו לשתות למטה. כל העסק הזה לא יקרה שוב כך שאת לא צריכה את המספר שלי" לוחץ על הכפתור האדום שמוחק את מספרי מהרשימה שלה,החזרתי לה את המכשיר.
"אני אוכל להשיג אותו שוב" אמרה מתחכמת.
"ואני אוכל למחוק אותו פעם נוספת" חייכתי אליה ונישקתי ברפרוף את שפתיה.
"אמרת שזה היה חד פעמי"
"בשבילך. אני אוכל להחזיר אותך אל המיטה הזאת כמה פעמים שארצה" קרצתי לה בחיוך תופס חולצה אקראית מהארון.
"בן זונה" מלמלה בזעם ואני צחקתי.
"אוו הכנסת לי. חבל שאמא שלי לא כאן בשביל להוכיח אחרת" אמרתי לה ותפסתי את התיק מהרצפה.
"סיימי פה ותלכי." הודעתי לה נזכר במשהו נוסף,"ויש פה מצלמות אז תחסכי לי ביקור במשטרה" חיוך נוסף והחלתי לרדת במדרגות.
כן,הרתחתי אותה.
היא הייתה אמורה לדעת שאני לא הפרינס צ'ארמינג שלה עוד מהרגע הראשון שהחזרתי לה באותו משחק ששיחקה איתי.
"אני שונאת אותך" היא קראה.
"ועדיין גרמתי לך לגמור פעמיים" מזל שהייתי רחוק ממנה כי היא הייתה נראית אחת שבהחלט מסוגלת להרוג.
סגרתי מאחוריי את הדלת שומע שניות לאחר מכן מהלומה בדלת.
צחקוק זדוני בקע מפי ולחצתי על כפתור המעלית.


תגובות (5)

תמשיכיי

11/12/2014 20:50

או מיי גד את הורגת אותי! תמשיכי! יואו אני מאוהבת בכתיבה שלךך מתי את ממשיכהה??

11/12/2014 21:51

    אני אנסה מאוד להמשיך היוםם חחח ותודה רבה אני נורא מעריכה את זה את מתוקה אמיתיתת 3>

    12/12/2014 08:10

אני מקווה שיהיה לי זמן להתחיל לקרוא את הסיפור הזה חח
ומה עם אהבה וצרות אחרות ??

12/12/2014 00:02

אני אוהבת את האופי שלו. לפעמים צריך לתת לזה מומנטום, שיבינו שזה לא סתם נפלט מהפה שלו. שהוא מסתכל, עולה לו רעיון זדוני, והוא פולט. אדריאנה פרסמה פרק של משהו ואני חושבת שממש יעזור לך לקרוא את זה. לא רק שזה קטע טוב, מצחיק ומעורר השראה, הדמות הראשית שלה מתגרה כמו שלך. והיא עושה את זה גם ממש טוב.
בכל אופן מאוד נהניתי. דבר אחד שלא הבנתי, חוץ מזה שבמקרה יולי השאירה אותו עכשיו עמום- מה הופך אותה לכל כך מיוחדת? נסיכת דיסני- מה זה אומר? אני רוצה לראות אותה שונה לגמרי. אני רוצה גם להידלק עליה, כמו שהוא נדלק. לא רק יופי, יופי זה לא מספיק. פה כל אחת נשמעת כמו דובדבן. אני רוצה לעצור את הנשימה שלי גם בגללה, לא רק בגללו. זה נחמד שהיא מסרבת לו אבל זה גם גורם לזה להישמע כאילו הוא לא כזה מיוחד עבורה.
טוב אז סתם נקודות למחשבה הבאתי. מצפה להמשיך!

13/12/2014 05:37
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך