#עוטי הקשקשים# פרק 6

הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת, מלאת טלטלות. הדרקונים, שהיו רגילים לתעופה, נעו בעצבנות ובמתח כשהמכונית קיפצצה על הסלעים בקול שבירה מתכתי שיש לאמר הדאיג אותם קצת. לבסוף מי אם לא פלייר החליטה לשבור את הקרח.
"אתם הידרות, נכון?" שאלה בחשש קל. יכולת לראות על פניה את הסטייה שלה מהידרות, כמו גם את המאמץ שעשתה כדי להסתיר אותה. בתגובה אודרי צחקה. הצחוק התחיל כצחוק חמוד וקטן, אך המשיך והתגבר והתפצל למיליון קולות צוחקים. "בהחלט כן." פלייר, עכשיו מתוחה עוד יותר, שיחררה מאפה ענן עשן קטן, שבעקבותיו תורן נאלץ לפתוח את כל החלונות. "אומרים שיש לכם אופי, להידרות. פיצול אישיות." תורן קימט את מצחו. "ואומרים שהדרקונים חמומי מוח. זה נכון?" איידן פרץ בצחוק, משתתק מיד לאור המבטים שננעצו בו. "לאן אנחנו נוסעים שוב?" השאלה החזירה את המבטים למקומם. "מעבר לקו האש- בצד ההידראולי, יש ספריה עתיקה. אנחנו ניקח אותך לשם." שינגאמו שילב את ידיו. "הם בחיים לא יתנו לנו לעבור עם האוטו." אודרי התכוונה לענות כשתורן קטע אותה. "נמשיך ברגל, נסווה אתכם כפצועים מהצד שלנו." פלייר ושינגאמו החליפו מבט ממושך. זה נשמע כמעט.. הגיוני.

חזית הקרב הייתה מראה מזוויע. על כל קו הלחימה היו שרויות גופות משוסעות של הידרות. "אנחנו.. מפסידים?" מילמל תורן. שינגאמו הניד בראשו. "תראו." דרקון גדול וירוק צנח על הקרקע. מלמעלה צללו מספר דרקונים וסחבו אותו. "יותר קשה להרוג הידרות, דרקונים.. קל לפנות. בטח יש מלא פצועים בעורף." איידן נעץ את מבטו ברצפה, נגעל מהמראות. "אז מי מנצח?" שאלה פלייר בחשש. "אין מנצחים במלחמה."
הם יצאו מהרכב באיטיות. שינגאמו שינה את צורתו אט אט לצורת הדרקון השחור והמאיים. שיניו התארכו והתחדדן בעוד פניו החלו נמתחות, מזיזות את עיניו אל הצדדים, ומאחוריו עלה וצמח זנב שחור, ארוך וקוצני. עורו השחיר והתקשה למיליון קשקשים זעירים ומשוננים כשיריון אביר, והמרשים מכל- זוג כנפיים עצומות בקעו מגבו, עדינות אך גסות ככנפי עטלף. הוא נהם בסיפוק כשהבחין במבטו המעריץ של איידן. "מה נעשה עם הילד? הוא בקשי יכול להילחם." אודרי ציקצקה בלשונה. "אנחנו לא צריכים להילחם, אנחנו צריכים להיפצע. שריטה קטנה, משהו, קדימה- תעשה את זה." איידן הסתובב אל ההידרה בבלבול. "אני?" שאל שינגאמו. "אבל אתם.. אני לא רוצה לפגוע בכם." פלייר חיבקה את איידן. "אם נעשה את זה בדרך שלך נסתכן בפציעה רצינית. אתה כבר פצוע, אבל אנחנו.." תורן עצם את עיניו. "קדימה כבר! אתה דרקון או סממית?" כולם הופתעו מהצעקה הפתאומית שבקעה בגרונו. שינגאמו בלע את רוקו והרים את איידן בעדינות. "אני כל כך מצטער, זה יכאב." איידן צרח כששינגאמו נשף לו על הרגל, משאיר כוויה גדולה. הוא הניח אותו לאט על הרצפה. פלייר, מבועתת מעט, שינתה את צורתה לדרקון וניסתה שלא להשמיע צליל כשחבט בבטנה עם זנבו המשונן. לאחר מכן הגיע תורם של האחים. תורן שינה את צורתו. "את לא מתכוונת..?" מילמל גאמו בבלבול. "אני האחות." עיניו הצטמצמו בספק. הוא הסתובב אל תורן, מתכונן. "אם לא אכפת לך," ביקש ההידרה בהרמת ידיים, "אני מעדיף לבד." גאמו השיב את ידו למקומה. תורן לעומתו כיחכח בגרונו ושלף את טפריו, מעביר אותם בצורה מהפנטת כמעט מכף רגלו אל אוזנו. דם כחול זרם מהפצע כשתורן החל משתנה בחזרה, גאמו אחריו.

אודרי רצה, נושאת בידה את איידן המיבב כאילו היה לא יותר מבובה. מאחוריה צלעה פלייר, יורקת דם. שינגאמו הרכין את ראשו כשראה את תורן מתקרב אליה ולוחש לה דבר מה. היא חייכה אליו בתודה והגבירה את צעדיה.