מסיבת התחפושות- פאנפיק לסיפור שלי- חלק 5

באותו הזמן אני הרגשתי מעין הדף שהפתיע אותי לרגע. להבדיל מכולם, לא הרגשתי משהו שונה במיוחד בי, אבל מירה, מצד שני, התנהגה שונה מאוד לפתע.
"לאן את הולכת?" שאלתי אותה כשהיא פתאום התרחקה ממני מבלי לומר דבר.
היא הסתובבה והטתה את ראשה בבלבול כשהבינה שפניתי אליה. "אתה? מדבר אלי?" היא שאלה בטון מתנשא.
"כן, מירה." עניתי כמובן מאליו.
"לא, לא, לא, זה לא השם שלי." אמרה. "אני המלכה."
לקח לי זמן למצוא תגובה מתאימה למה שאמרה. לרגע חשבתי שאולי היא צוחקת, אבל עניתי לה ברצינות, רק בשביל לוודא היטב. "לא, את מחופשת למלכה. את לא באמת מלכה."
"אתה מזלזל בי?" היא ענתה בכעס.
"מה? לא." השבתי במהרה, מבולבל. "מה קורה לך?"
היא לא ענתה לי. רק הסתכלה עלי בכעס ובבוז בעודה מסתובבת בחדות והולכת ממני.
"ראיתי נכון?" קפצתי ממקומי כשקאלין, לבוש בבגדי בוקר, ניגש אלי מאחור והבהיל אותי כהוגן.
"הפחדת אותי." אמרתי בשקט.
"סליחה." הוא ענה.
הסתובבתי אליו בבלבול כשהבנתי מה לא בסדר במה ששמעתי. "למה יש לך מבטא טקסני?" שאלתי.
"אין לי מבטא טקסני." הוא ענה (כשבקולו היה אפשר לשמוע את המבטא המשונה).
"כן, יש לך."
"לא, אין לי."
היינו ממשיכים בויכוח המטופש הזה אילולא מאל ואיילין היו מפריעים לנו. ושוב, לא ידעתי איך להגיב למה שראיתי.
"אני לא יודע אם לבכות או להתעלף." אמר קאלין בטון מבויש כשהסתכל על המראה החדש של אחותו.
"או לצחוק." השלמתי אותו בחיוך. כולם הסתכלו עלי ולא צחקו כמוני. "סליחה." עניתי. "אבל עכשיו זה די ברור מה קורה כאן."
"למה אי אפשר לעשות שום דבר בלי שהוא ישתבש?" התלוננה איילין.
"שיט." מאל אמר לפתע.
"מה קרה?" שאלה איילין.
"ניר. הוא הכובען המטורף." ענה.
"שיט." כולנו אמרו ביחד כשהבנו את הבעיה הנוספת שנוצרה לנו.