הנסיכה המתה: פרק ראשון חלק א'

"הנסיכה המתה." מישהו אמר מאחורי, ואני רק נאנחתי, זה הכינוי שלי במקום הזה, סירבתי לומר לאיש את שמי, אז הם המציאו לי אחת משלהם.
אני מניחה שזו מין בדיחה על חשבוני, על עורי החיוור ועל העיגולים תחת עיניי, על עיניי הבהירות עד כדי לובן ושפתיי החיוורות בעלות הגוון הכחלחל כמעט.
אני מרגישה משיכה בחצאיותיי, אך אני לא עושה דבר בשביל להראות שאני שמה לב לכך, אני רק ממשיכה בדרכי, ממשיכה אל השולחן בו הלקוחות מחכים לי, אני חוששת שאם אני אקטע את מבטי מהשולחן, אני עלולה לא להגיע לשם ופשוט לברוח מהמקום בבכי.
"עזוב אותה." אומר קול ואני לא צריכה להסתובב בשביל לדעת של מי הוא, ג'ייקוב, הבן של הבעלים, הוא מבודר ממני בשנה או שנתיים ובכל פעם שאני שומעת את קולו, ליבי מזמר, אך אני לא נענית לרגשותיי, דבר טוב לעולם לא יוצא מזה.
אני לא רוצה להיות פה, במקום הזה בו כולם מכנים אותי הנסיכה המתה, אך אין לי לאין ללכת יותר, אבי לעולם לא יקבל אותי חזרה תחת קורת גגו, ואם משפחתי אינה רוצה בי מי כן?
"נו באמת, ג'ייק,"מישהו אומר ואני יכולה להריח את האלכוהול בנשימתו אפילו מין הקצה השני של החדר."אתה יודע שבחורות מתות לא אומרות לא, ושזה אולי הסיכוי היחיד של גבריאל להסיג מישהי." הוא מוסיף בשיהוק שיכור וכולם צוחקים, כולם מלבדי ומלבד ג'ייקוב.
ג'ייקוב היה נחמד אליי, הוא נתן לי עבודה, ואפילו מקום לגור בו, וזה היה הרבה יותר ממספיק.
ובאמת שלא ציפיתי ממנו ליותר, במיוחד לא לעמוד לצידי ולהגן על כבודי, אלוהים יודע שאיש אינו מגן על משהו שנעלם כבר מזמן, בעיקר משום שאין תקווה שהוא יחזור.
"בחורות מתות אולי לא אומרות לא, אך היא לא מתה, היא בהחלט בחיים." הוא אומר ואני יכולה להרגיש את עיניו קודחות באחורי ראשי.
"למה אתה מתאמץ להגן עליה כל-כך?" מישהו שאל."היא סתם מלצרית יפה, זה לא שלא תמצא מישהי שתחליף אותה." הם מדברים עליי כאילו אני עציץ חסר חשיבות או ספר שמישהו השאיר במקרה על השולחן, זה לא ממש חשוב מה יקרה לי, אני הרי לבד, אין לי משפחה שתתגעגע אליי או תגן עליי, אין לי חברים בעליי השפעה, אני נערה בודדה ולא מוגנת, אני עלולה למות בגלל שהוצאתי את אפי מדלת הפונדק לאחר החשכה, לעזאזל, אני עלולה למות גם בתוך הפונדק, אם ג'ייקוב יסית את מבטו ממני ליותר משנייה.
"משום שאני עושה מה שכל אדם הגון יעשה," הוא החל לומר אך לפתע נעצר, כאילו הוא לא בטוח אם להמשיך או לא, הוא מעיף אליי מבט קצר וממשיך."משום שכל אדם הגון יגן על ארוסתו."