פרק ניסיון.

"המשימה פשוטה, אלדר." אמר המפקד בקול רם. נאנחתי בקול רם, כי ידעתי מה עומד לקרות.
"אנחנו נחדיר אותך בתור נער אמריקאי ממוצע לשורות בית הספר הזה, ואז אתה פשוט תפיץ את החיידק. בך הוא לא ייפגע, כי אתה מבוגר."
"חשבת בכלל איך לשנות את המראה שלי? אני מבוגר, אפילו הקול שלי של מבוגר, ובכלל, אמרתי שאני לא רוצה לעשות את זה." מחיתי.
"אלדר." אמר המפקד ריצ'רד ובהה בי במבט זועם בעיניו הכחולות הכועסות.
"כן?" שאלתי.
"אתה מבין שזאת ההזדמנות האחת והיחידה שלנו לעשות את זה, למנוע את מלחמת העולם הרביעית עוד לפני שהיא בכלל התחילה! ההזדמנות שלנו לשנות את המצב העולמי!"
"אתה מסוגל להסביר לי שוב למה?" שאלתי, בקול משועמם.
"כן, בוודאי, אתה מבין, העולם שלנו נלחם עקב אהבה ושנאה." הסביר ריצ'רד.
"טוב, זה ברור, לא?" שאלתי.
"שתוק." סינן ריצ'רד מבעד לשיניים לבנות כמו נייר.
"יופי." מלמלתי.
"בכל מקרה, אם נצליח למחוק מהם את היכולת להרגיש, הם לא יילחמו." הסביר ריצ'רד.
"ולמה דווקא ארצות הברית?" שאלתי.
"אולי בגלל ששם נמצא המרכז התרבותי של העולם?" הציע ריצ'רד.
"ולמה אני?"
"כי אתה מסוגל לזה."
לטשתי בו עיניים.
"אלדר, כנס לחדר ההוא." הוא אמר לי.
"ואם אני אסרב?"
"אז תמשיך לסרב." הוא אמר. "כמובן שאתה תזכה בהטבות. לא תשלם מיסים יותר."
"בלי מיסים?" שאלתי. בחיי, כמה כסף זה יכול לחסוך לי. כמה אפשרויות. כמה דלתות זה פותח בפניי…
"אני מסכים." אמרתי לבסוף.
"לשם, אם כך, אלדר יקירי." הכריז ריצ'רד בקול מתנגן.
נכנסתי לחדר.
"מה אני אמור לעשות כאן?" שאלתי, בוהה בקירות בצבע ירוק לימון. היה שם ארון עם דלת זכוכית ומדפי זכוכית שעליהם מבחנות.
"קח אחת מהמבחנות." אמר ריצ'רד…