למה דווקא הוא? פרק 17

“הולכים היום כן?” ניר התיישב לידי וליד מאיה ביום שישי בבוקר.
“בוודאי” מאיה אמרה.
לא עניתי. “ליאן אל תבאסי” הוא אמר.
“אתם יודעים שאני לא אוהבת את השטויות האלה”.
“יאללה פעם אחת תנסי” הוא ביקש.
שתקתי. “מה יש לך לעשות היום במילא?” מאיה שאלה.
“כלום זה כל הכיף" אמרתי.
“רגע לא היה לך השבוע שבוע מהגיהנום?” הוא שאל.
“איך זה קשור?” שאלתי.
“כי אני רוצה שנצא פעם אחת ונשכח מכל החרא שאנחנו עוברים".
“אפשר לחשוב מה אנחנו עוברים" מלמלתי.
“מאיה לא מצליחה לממש את אהבתה לגיא" הוא אמר וצחק.
“עלייך יש שמועה שאת מאוהבת בו".
“ואני.. טוב אני היחיד שבסדר כרגע".
“אממ אפשר להתווכח על זה" מאיה אמרה, “וחוץ מזה זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה לצאת. לשכוח מגיא, לתפוס איזה מישהו ו..” היא חייכה.
“לא רוצה לשמוע את שאר הפרטים" אמרתי.
ניר צחק. “נו אז ליאני פליז תבואי” הוא התחנן.
הוא הצחיק אותי. “טוב בסדר” נכנעתי לבסוף.
“יאיי!!” הוא קפץ.
“איך נגיע אבל?” שאלתי.
שניהם הסתכלו עליי. “את היחידה עם רישיון.. ולא נראה לי את מתכוונת לשתות” ניר אמר.
“לא נראה לי אמא שלי תביא לי את הרכב.. וגיא בטוח שלא”.
“אוי שיט” אמרתי לפתע.
“מה?” מאיה שאלה.
“אוח בטח כל השכבה תהיה במועדון הזה .. אין לי כוח”.
“אל תדאגי ביררתי קצת ורוב השכבה תהיה במועדון אחר. ככה שאנחנו בסדר” מאיה אמרה.
“אוקי” נשמתי לרווחה.
הצלצול עצר את השיחה שלנו ונכנסנו לכיתה.
אחרי בית ספר גיא חיכה לי ליד השער. והלכנו ביחד למכונית שלו.
נכנסתי פנימה והתחלתי לחשוב איך אני אמורה לשאול אותו אם אני יכולה לקחת את המכונית שלו היו בערב, אין סיכוי שהוא יביא לי.
“גיא?” שאלתי אותו כשהוא החל לנסוע.
“מה?” הוא שאל.
“מה אתה עושה היום בערב?” שאלתי.
“סתם קבענו ללכת למועדון או משהו” הוא אמר.
“ואתה מסיע?” שאלתי.
“נראה לך? אני מתכוון להינות” הוא צחק.
“למה זה מעניין אותך?”
“מה הסיכויים שאתה מביא לי את הרכב היום בערב?” שאלתי וחיכיתי לתשובה השלילית שלו.
הוא הסתכל עליי ומיד החזיר את מבטו לכביש.
“לאן את נוסעת?” הוא שאל.
“נו מה זה משנה" אמרתי.
“רק אם תגידי לי אני אשקול את זה"..
“לא יודעת נו ניר ומאיה רוצים לנסוע לקניון בערב" שיקרתי. לא מתאים לי שגיא ידע שאני נוסעת למועדון, כמו שאני מכירה אותו הוא יתפוצץ מצחוק ורוב הסיכויים שהוא לא ירשה לי. לא שאני שואלת אותו.
הוא שתק. “אוקי" הוא אמר לבסוף.
“זה אוקי כן או אוקי לא?” שאלתי כדי להיות בטוחה.
“ליאן אל תתחכמי לפני שאני אתחרט".
“אומייגאד תודה גיא!!” צעקתי וכמעט התנפלתי עליו בחיבוק אבל עצרתי את עצמי מהר מאוד.
–
כשנכנסנו הביתה ישר כתבתי למאיה וניר הודעה. 'יש רכב. אני אאסוף אתכם בתשע וחצי' כתבתי להם.
זה הרגיש לי מוזר כל הקטע הזה. אני לא רגילה בכלל לצאת בימי שישי.
אני מניחה שהתלהבתי יותר מהעובדה שאני יכולה לנהוג.
נכנסנו למטבח ואמא עמדה שם בידיים שלובות. “הכל בסדר אמא?” גיא שאל.
“בן מגיע היום" היא אמרה.
“זה טוב לא?” שאלתי.
“זה מעולה" היא מלמלה.
“זה לא נראה ככה" גיא אמר.
“עזבו" היא אמרה ויצאה.
“רק לי יש תחושה לפעמים שהיא שונאת אותו?” שאלתי את גיא.
הוא צחק, “תקשיבי אני לא מבין מה עובר לך בתוך הראש לפעמים. למה שהיא תשנא אותו?”.
“אני לא יודעת ככה זה מרגיש".
'אלופה!!' קיבלתי הודעה מניר.
שמענו דפיקה בדלת.. רצתי מהר לפתוח.
“מזמן לא ראינו אותך" אמרתי איך שפתחתי את הדלת וחיבקתי את בן.
“התגעגעתי" הוא חיבק אותי בחזרה.
“מה קורה אח שלי" גיא סינן והלך לחדר שלו.
“עזוב אותו" צחקתי.
הוא נכנס פנימה והניח את התיק שלו על הרצפה.
“מה קורה איתך?” הוא שאל ונכנס למטבח.
“אממ אני בסדר היה לי קצת שבוע מעצבן אבל עכשיו בסדר" אמרתי.
“מה זה אומר מעצבן?” הוא שאל והוציא קולה מהמקרר.
הוא שתה ישר מהבקבוק ידעתי שאם אמא הייתה רואה היא הייתה צועקת עליו.
“הפיצו שמועה שאני מאוהבת בגיא" אמרתי.
הוא נחנק והחל לצחוק.
“הבית ספר שלך הזוי לחלוטין" הוא המשיך לצחוק.
“תספר לי על זה" אמרתי.
“אבל שרדת את זה?”.
“בקושי. זאת אומרת היועצת התקשרה לאמא ועזוב העיקר שהסברתי לכולם שזה לא נכון" אמרתי.
הוא המשיך לצחוק.
“אח ליאן ליאן" הוא חיבק אותי.
“מה את עושה היום בערב?” הוא שאל.
“אממ סתם ניר, מאיה ואני יוצאים לקניון" אמרתי. אף פעם לא שיקרתי לבן ואני לא מתכוונת לעשות את עכשיו.
“אוקי תהנו" הוא אמר ויצא מהמטבח.
“אוקי לא. אנחנו הולכים למועדון" אמרתי.
הוא הסתובב. “באמת?. חשבתי שאת שונאת את הדברים האלה".
“אני באמת שונאת" אמרתי והתקדמתי אליו.
“אז אל תלכי".
“לא משנה כבר אמרתי שאני אבוא. אני אשרוד את זה איכשהו" אמרתי.
הוא צחק. “אוקי רק בלי שטויות ליאן".
“ככה אתה מכיר אותי?” שאלתי וחייכתי.
“בנצ'וק" אמא יצאה אלינו וחיבקה אותו.
“מה קורה איתך?” היא שאלה ועזבה אותו.
“אני בסדר" הוא אמר.
“יופי חמוד עוד מעט אני מכינה ארוחת צהריים" היא חייכה.
“אבל קודם אני צריכה ללכת דקה" היא אמרה ויצאה מהבית.
“לזוהר?” שאלתי והתיישבתי על הספה.
זה הדבר הכי לא פייר בעולם שאמא שלי נמצאת עם בחור שאני סוג של רוצה. בחיים שלי לא רציתי כל כך חבר כמו שאני רוצה עכשיו.
“מה יש ילדה?” הוא התיישב לידי.
“לאמא יש חבר בן עשרים.. להמשיך?” שאלתי.
לא רציתי לדבר איתי על כל החלק של ההתאהבות שלי בו.
הוא שתק, הוא התחיל לומר משהו אבל עצר את עצמו.
“מה?” שאלתי.
“לא כלום. אין לי ממש מה לומר על זה, אני גם קצת בשוק".
“הקטע שהיא לא מספרת לנו שהם ביחד או משהו" צחקתי , “כאילו שזה לא ברור".
“האמת היא סיפרה לי" הוא מלמל.
“וואלה מה היא אמרה?” שאלתי.
“סתם שהם ביחד. עצרתי אותה כי לא בדיוק מעניין אותי חיי האהבה שלה" הוא צחק.
הפלאפון שלו צלצל והוא הלך למרפסת וענה שם.
הלכתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה.
הפלאפון שלי צלצל. “הלו" עניתי בלי לבדוק מי זה.
“ליאן יש לי בעיה" מאיה אמרה.
“והיא?” שאלתי.
“אין לי מה ללבוש" היא אמרה.
“אני בטוחה שתמצאי משהו" מלמלתי.
“נו את חייבת לעזור לי. אולי נלך לקנות?” היא שאלה.
“אין לי כוח מאיה. בן חזר היום ואני רוצה להיות איתו קצת" המצאתי תירוץ.
“אוף. ניר כבר עזר לי יותר ממך" היא צחקה.
צחקתי גם אני.
“טוב אז ניפגש בערב" היא אמרה וניתקה.
קמתי מהמיטה ופתחתי את הארון, מצאתי שם ג'ינס וחולצה קצרה חמודה שהחלטתי שאני אלבש.
נשכבתי בחזרה על המיטה והתחלתי לחשוב קצת.
מה יקרה אם אני באמת אחליט שאני רוצה להיות עם זוהר, עזבתי בצד את העובדה שאמא נמצאת איתו כרגע. אני בת 18 עוד מעט והוא בן 23 זה דווקא יכול להסתדר.
גיא ובן בטוח יהרגו אותי אבל זה לא ממש עניין אותי. בחיים לא האמנתי שאני מסוגלת להתאהב במישהו זה אף פעם לא קרה לי.
—