המצעד יצא לדרכו
מצעד הגאווה יום ו' ה- 8 ביוני 2012 תל אביב יצא לדרכו
הרחובות היו חסומים והמשטרה התפרסה לאורך המסלול הארוך שבו צעדו כולם כל צועדי הגאווה.
הם התקבצו כולם "בגן מאיר" בתל אביב כשבלונים עם הליום נראו בכמויות אדירות צבעי הבלונים היו סגול כהה ורוד ולבן.
עוברי אורח רבים וגם לא מעט סקרנים הביטו לעבר ההמון הרב שהתקבץ בגן מאיר והתגובות היו מאד מאד לא נעימות בלשון המעטה.
"איך הם לא מתביישים"? "מסכנים ההורים שלהם" למה הם צריכים לחשוף חצי מגופם ולענוד את כל המחרוזות עגילים מגולחי שיער ועוד כהנה וכהנה דיבורים".
אני החלטתי לפרוש משם כי השיחות הללו היו עלולות להתלקח ואפילו חלילה להגיע לתגרות קשות.
בדיוק כשאני עושה אחורה פנו קיבלתי פיק ברכיים פיק בירכיים קשה כואב ופשוט פיק בירכיים.
מולי הופיעו שתי בנות שהכרתי אותן היטב אך לא ידעתי כלל שהן נמנות על חבורת הגאווה.
ניסיתי להתחמק כאילו לא זיהיתי אותן אך הן ניגשו אלי וחייכו "לא נורא טוב שעכשיו את יודעת בדיוק מה אנחנו".
"בנות השבתי להן, לגבי דידי אתן שתי הבנות המתוקות שאני מכירה ואוהבת ולעניין הגאווה שאתן נמנות על אותה אוכלוסייה אין לי ולו מלה אחת לומר ולהתייחס לכך.
הן חיבקו אותי ומיהרו לתת לי כמה בלונים כדי שאקשט את המרפסת שלי.
"כאן הגזמתן בנות, אינני רוצה לקשט את המרפסת שלי כי אינני נמנית ביניכם אך ללכת ברחוב עם הבלונים הללו אני מוכנה ומודה לכן.
הן מיהרו להיכנס למתחם גן מאיר ואני הולכת חזרה הביתה עם הבלונים שלמען האמת למען גילוי נאות לא הייתי שמחה להלך איתם.
ילדה קטנה צועדת עם אמה ראתה את הבלונים ואמרה לי: "תני לי את הבלונים" "בבקשה חמודה" ושמתי פעמי נטולת בלונים לעבר ביתי לעבר מבצרי
תגובות (0)