ילדהמוזרהמאוד0-0
היה לי עוד מחסום כתיבה עם הסיפור הזה. אני אמשיך אותו ביחד עם משולבים אבל חיים וזוהר קפוא. מקווה שאהבתם.

לא שייכים לדם – פרק שמיני.

ילדהמוזרהמאוד0-0 12/12/2014 951 צפיות 6 תגובות
היה לי עוד מחסום כתיבה עם הסיפור הזה. אני אמשיך אותו ביחד עם משולבים אבל חיים וזוהר קפוא. מקווה שאהבתם.

אוריין התמוטטה כשראתה את זה.
הצעקה פשוט יצאה מהפה שלה למראה איימי הקורסת, היא חשה הרבה דברים באותו רגע. פחד, עצב, רחמים ובעיקר זעם. היא רצתה לנקום. היא רצתה להרוג את האישה הזאת. ולכן היא איימה עליה. אוריין דחקה בעצמה לקום, אסור לה להפגין חולשה. האוזנייה האדומה לא השמיעה יותר רעשים ונדמה שנותקה מהצד השני, ואפילו המסך לא הסכים להציג לפניה את מה שקורה שם. לפני שהיא ניסתה לתקן את הבעיה היא חשה בכאב רב בגבה, והיא נפלה חסרת הכרה על הרצפה.
ההכרה חזרה אל אוריין בליווי כאב ראש חזק. היא הבינה שהשומרים של דם מצאו אותה. היא קמה בזהירות וגילתה שרגלה הימנית מחוברת לשרשרת ברזל כבדה, הצד השני של השרשרת היה קבוע ברצפת המיכל. דם כנראה קלט שהיא לא מפחדת לברוח לו. התעלול הקטן עם השומרים בוודאי הוכיח לו את זה. היה קל מדי להפיל את שלושת השומרים שלה, היא בסך הכול הייתה צריכה לקחת את אקדח ההלם של אחד מהם ולהמם את כולם. כך היא הגיעה לחדר עם המחשב – היא חיפשה את היציאה ואיבדה את דרכה במבוך המסדרונות. הנוזל הצהוב החל למלא את המיכל ודם נכנס לחדר.
הוא נראה מוטרד יותר מהפעם הקודמת שראתה אותו, זה שימח אותה. כל אחד צריך קצת צרות בחיים. הוא החזיק דיסק משוכלל ביד שלו והכניס אותו למחשב ששלט על המיכל. הנוזל במיכל התחמם לפתע עד שאוריין חשבה שהיא תעלה באש.
"זה העונש שלך הפעם." אמר דם באגביות.
זה לא היה מתאים לדם. הוא היה מוצא לה עינוי נורא יותר. וזה אומר שני דברים: או שדם התחיל להיות רחמן או שהוא צריך את אוריין בחיים ובמצב טוב. אף אחת מהאפשרויות לא נשמעה הגיונית לאוריין, אבל שתקה במשך כל זמן העינוי. כשהנוזל התחיל סוף סוף להתקרר דם יצא מהחדר, אבל הנוזל לא התרוקן. הדלת נפתחה בקול חלש ואישה בעלת שיער לבן נכנסה דרכה. זאת האישה שחישמלה את איימי.
"אז את הניסוי שדם לכד בעצמו?" היא שאלה בעודה בוחנת את אוריין. נראה שהיא לא יודעת עם מי היא דיברה באוזנייה.
"ואת מי שתקפה את איימי?" השיבה אוריין.
האישה כנראה הייתה מופתעת לאור השאלה הזאת, אבל היא הסתירה זאת מעולה. היא הרימה את היד השמאלית שלה וחשפה את החשמל. זה היה איום ברור.
"תראי," אמרה האישה. "אני יודעת שאת מתעבת אותי. והתפקיד שלי זה לנטרל אויבים אפשריים. את אויבת אפשרית. מה דעתך שניישב את העניינים בינינו בקרב?"
להביס את האישה הזאת בקרב מול דם, זה מצא חן בעיני אוריין. "אני מסכימה." היא ענתה. "אבל את צריכה להסכים לתנאים שלי. דם צריך לצפות בזה. הזירה תהיה ניטרלית ולא תיתן לאף אחת מאיתנו יתרון. ואין אפשרות להיכנע, הקרב ייגמר כשאחת מאיתנו תהיה חסרת הכרה."
האישה צחקה. "זאת לא תהיה בעיה. אני אשכנע את דם לארגן לנו קרב כזה."


תגובות (6)

מדהיייייםםםם!
כל פרק מחדש מפתיע ומרתק, אני נסחפת לקריאה וממש כיף לי לקרוא את הסיפור שלך! זה מרגיש כמו ספר אמיתי…. :)
5++

12/12/2014 17:29

אני אוהבת את הכתיבה שלך, היא כל-כך מעניינת ויפה!
והרעיונות לפרקים כל-כך נחמדים (ההגדרה שלי לנחמדים, הם הורסים את הנשמה לאט-לאט, סתם למקרה שתהית)
אני ממש מחכה להמשך, ואם תרשי לי לצטט מישהי ספציפית:"אם מוות הוא לא ברשימת הדברים שאת רוצה לעשות לפני גיל 70 אז תמשיכי בקרוב!"

12/12/2014 20:36
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך