מדברת לעצמי 8- אמרתי לא
מבולבלת לגמרי, מרגישה קצת לא במקום. ביומיים האחרונים הבנתי שלא אצליח לעשות עם זה כלום עד שאכתוב.
קצת מוזר לי שאתה תפסת צעד.. אני בכלל מרגישה לא נעים ממך, לא רציתי אותך אף פעם ליותר מידי, גם בתקופות מסוימות לא רציתי אתך קשר בכלל..
נראה שאתה תפסת קצת אומץ מאחרים. מראה לי קצת כמה שאתה חי באשליות של ילדים, לא רחרחת קצת מסביב, לא בדקת את האזור. אותי? האם אני מעוניינת בך בכלל?!
פשוט לקחת את עצמך קדימה אליי, בצורה די תינוקית, חייבת להודות. איך פתאום כל העולם יודע מראש?
אז חשבת שזה די רומנטי בדיוק בחצות, לא יצא ממש בזמן. חשבת שאולי זה הרס. עשית חזרות שעות מול המראה, לא בדקת בכלל אם הסיטואציה הזו לא תגרום לי למבוכה. חשבת שזה מה שהרס.
ואחרי שסירבתי, עשיתי את זה הכי יפה שיכלתי, חזרת בבכי מר שאתה רוצה שנדבר שוב. היית בטוח שזה כולם, שרק בכלל זה לא הסכמתי, הזמנים המאחרים, הילדים הנודניקים, הסיטואציה המביכה.
אבל לא, זה היית אתה, אתה שהיית לא בסדר. שלא בדקת מראש. בסוג של אגואיסטיות חשבת שאם מישהי אחרת הסכימה אני חייבת גם. אז אני רוצה לבשר לך שאתה ממש חי בבועה. כיום, אף אחד לא מתנהג ככה.
ואני גם מבקשת סליחה, סליחה שסירבתי בסיטואציה שתגרום לך מבוכה, אבל מה יכלתי לעשות? לא רציתי להשאיר אותך באשליה. כולם יודעים, כמה מגעילות אומרות שאני מכשפה.. אני מבינה שאי אפשר להסכים לכל הצעה.
תגובות (0)