רסיסי כנף
הוא ניסה לפרוש את כנפיו שהרגישו כמו מתכת , הוא לא הצליח להזיז אותם, הוא הביט מעלה, וראה שמיים , דבר שלא ראה מעולם , הוא ראה דברים זוהרים בחשיכה ,שוב הוא ניסה לפרוש את כנפיו, 'בבקשה …בבקשה..' קולו הדהד ביער החשוך , הוא החל לאבד כל תקווה , כנפיו לא עבדו , הוא לא ידע איפה הוא ,הוא התמוטט לישיבה וחבט בקרקע עם ידיו החשופות, הוא לא ראה כלום , אבל הוא הרגיש את הכאב.
הוא הרגיש את הכאב בידיו שהלך וגבר מרגע לרגע, הוא הביט בידיו והצליח לראותם בעזרת אור הירח שצץ פתאום , ידיו היו מכוסות בצבע אדום שכמותו לא ראה- אבל הוא הבין שזה כואב, הוא שמע שדברים כאלה קוראים רק בסיוטים הגרועים ביותר.
כאב חד עצום תקף אותו , "לא עשיתי כלום.." הוא מלמל וקולו רעד , "למה זה מגיע לי ?" הוא צעק אל הדממה נואש , ללא כל תקווה נשארה.
הוא לא רצה לעשות משהו רע , הוא רק קיווה להיות הוא עצמו , לעשות כרצונו, ולא לחיות לציפיות של אנשים אחרים, פיסת הזיכרון הכואבת שבצבצה במוחו ריסקה את ליבו .
הוא ידע שלפניי שהוא הגיע לקרקע ,הוא נפל לבור שנדמה היה אינסופי – שנחשב היה כמאסר עולמי, כעונש הכי גרוע שמלאך יכול לחוות, האם זה מה שקוראים לו אי צדק?
'מה עשיתי..' המחשבה הדהדה במוחו הלכה וגברה בזמן שהוא הרגיש כאב חד בגב, הוא הרגיש כיאילו שמשהו הולך ונתלש ממנו , משהו חשוב מאוד מעצמו, הוא התייסר מכאבים ו'התרסק' על הרצפה בחוסר עונים. הוא בכה, בכה לירח שהתעלם ממנו , הוא צרח מנסה להשיג עזרה , "הצילו …בבקשה.." הוא ניסה להיאבק בכאב ובקור שחילחלו בו .
המלאך הביט בירח והרגיש שהוא לועג לו ,
'האם זה גורלו של מלאך שנפל מהשמים?,'
המלאך שמע קול והפנה את ראשו לקול, הוא ניסה להסתדר למצב עמידה, הוא הרגיש כיאילו שכנפיו ייתלשו בכל רגע, הוא הלך צעד צעד אחר הקול , האם זוהי שירת הירח המלגלג עליו בסתר? או שירת האגם שמנסה לגרור אותו אליו?
'היכן הוא ?
האחד שנפל, וסולק מהממלכה הרחוקה?
היכן הוא?
האחד שניסה להשתחרר מהאזיקים שכבלו אותו למקום אחד?
שם הוא,
שם הוא נפל , במקום קרוב , קורבן לדממת הלילה ולצחוק הירח .
שם הוא נפל כקורבן לשירת האגם הסוער,
איפה שהוא נפל ,שם נחרט גורלו לעד,
להינצל לא הצליח ונפל לאפלה.
קול תקווה יפה שמע והתקדם לכיוונו , אך ברגע שהוא הגיע – נחתם כבר גורלו.'
שירת האגם הסוער עירפלה את חושיו והוא כבר לא הרגיש את הכאב שהיה, הוא לא ידע אם כנפיו כבר לא מחוברות לגבו, או שמא הן עדיין שם -שבורות וחלשות, רגליו כבר היו טבולות במים , הוא שמע את הקול, מגיע ממרכז האגם , קול מלטף, שהאיר את דרכו, לא היה לו איכפת גם אם הוא הולך למוות, הוא רצה להתקרב לקול , לאותו הקול שהבחין בו.
"זה גורלו של מלאך שנפל מהשמים לאדמה." הקול הרך לא עזב אותו ועטף אותו, למלאך כבר לא היה איכפת מה טוב ומה רע, הוא רק הרגיש נואש , שבור, וחסר עונים, הוא רצה תקווה, לא משנה ממי או ממה התקווה תגיע, הוא רצה אותה. הוא רצה להרגיש אהוב שוב, רצוי, כל הרגשות האלה עירפלו את ראשו יותר , בשלב מסוים הוא החליק ונפל לאזור עמוק מאוד בתוך האגם , הדם שהיה על עורו החל להישטף ובמהרה האגם שינה את צבעו לאדום , המלאך רק התפוגג ונעלם מהעין.
'זהו גורלו של האחד שהשתחרר מאזיקי הכפיה ,
זהו גורלו של אותו האחד שלא עמד בציפיות וסולק מהממלכה הרחוקה,
זהו גורלו של האחד שידו בדם מכוסות,
זהו גורלו של האחד שהפר את מילותיו- את מילותיו של האדון.'
בעודו עטוף במים ובשירת האגם הוא חשב עוד הפעם, רק בגלל שהוא הביעה דעה נגד גן עדן ..החשיבו אותו כ..בוגד? זה הגיוני בכלל..?
האם העולם כה אכזר , כדי.. לתלוש אותו מאהוביו ברשעות.
עד שהוא חשב שהוא סוף סוף מקבל את החופש שלו- את החופש לחשוב בישביל עצמו , הם עוד החליטו לשלוח אותו לכאן , לבור הייסורים, ולמות לבדו בתוך דממת השירה?
תגובות (5)
וואוו, ממש אהבתי את הכתיבה. מאוד יפה וסוחף ומעניין…
תודה רבה, שמחה שהגבהת ^^
אמממ תראי.
כן אהבתי את הרעיון. את כן כותבת בצורה עשירה ומושקעת לפי הכללים (ככל שאני יודעת חח). כן מאוד אהבתי את הצורה בה הצגת את הרעיון שלך.
א ב ל
יש טעות (בעיניי כן?) שהרבה מאוד אנשים באתר הזה עושים. אז מה קורה? אתה בהתחלה כותב לעצמיך דברים מהלב בשביל שכשאתה תקרא את זה אתה תבין אבל פה זה עובד קצת אחרת ואתה מתחיל לכתוב את זה גם קצת לאחרים. יש אנשים שזה מבלבל אותם והם שוכחים שאיך שהכתיבה מתפרשת בעיניהם זה גם בוודאי איך שאחרים ירגישו. אז במקום לכתוב בצורה בה הם מבינים ומרגישים הם עסוקים בצורה די זולה לנסות למלא את האוויר עם מתח ודרמטיות (מוגזמת לטעמי) במקום להתמקד בדברים הכי חשובים כאן. יש פה הרבה שכותבים מלא סימני שאלה, יורדים שורות, לא כותבים פסיקים רק בשביל האווירה אבל זה הורס להם את הסיפור. סיפור טוב זה סיפור שנכתב רגיל ביותר ואתה בכל זאת מקבל את הצמרמורת. נסי את זה. אל תנסי לכתוב מה שרואים בסרטים או ספרים, מה שמרגיש לך שיעשה עלינו הכי הרבה אפקט. באמת, אני אומרת לך מניסיון וברצינות רבה שאנו חשים במרמה וזה יורד ברמה למשהו זול בהרבה. תכתבי את זה עמוק ושליו לא חייבים משהו צעקני ובולט. למשל:
האם העולם כה אכזר, כדי… לתלוש…
דבר נוסף- היה איזה חלק מאוד ארוך שהצפת אותנו במילות תואר לגבי איך הוא מרגיש. זה די להאכיל בכפית. להאכיל בכפית אני נוטה גם לצערי וזה הרגל מגונה בהחלט! תשאירי טעם למסתורין, לנחש, לדמיון, לחוסר הידיעה, לספק. כותב טוב באמת (לא שקל אבל זו השאיפה) יכול לגרום לנו להבין איך מישהו מרגיש רק על פי הסיפור מבלי לתאר כלל את הרגשותיו בפירוט רב. פירוט רב לא גורם לנו להזדהות כי הוא גורם לנו להירדם בראש. תעוררי אותנו ותגרי את החושים.
תראי, לא כל מה שאמרתי לך קל להבין או ליישם. אני מתמודדת כל הזמן עם בעיות כאלה בכתיבה שלי, אבל לאט לאט האסימון יורד וניגשים לדף אחרת- מתוך כוונות אחרות ומתוך מקום אחר- מהעיניים שלך ולא של אף אחד אחר. מאיך זה גורם לך להרגיש כשאת בעצמיך קוראת את זה. לא איך זה אמור לגרום לאחרים להרגיש כשהם יקראו.
תודה רבה על ההקשבה~
(רק עוד דבר אחד אחרון, הרגשתי מעט בלבול בפואנטות בנוגע למי זה המלאך. אולי היית קצת מבולבלת? אולי אני מבולבלת כבר. נשים לב לפעם הבאה אם יצא לי לראות כבר)
אני כל כך שמחה שיש ביקורת ~!
תודה רבה ! ממש שמחה לגביי מה שכתבת D:
ורוב הסיכויים שהייתי מבולבלת , אבל.. אני כבר לא זוכרת ~ זה סיפור ממזמן קצת 3:
בכל מקרה , תודה רבה,D:
שמחה לעזור ! (:
את תמצאי פה ממש בודדים שיחפרו כמוני או ירשמו יותר משני משפטים… או ירשמו בכלל כשאני חושבת על זה. מלא פה מעולים בלי תגובות :O אז לא להתייאש גם אם לא בא בקלות. האתר הזה גם ממש לא פרקטי