משפחה מכושפת- פרק שני – מספר טלפון, ודקלומים.

נק´ מבט אן:
אני וגון התנשפנו וצחקנו,
"הגעתי ראשונה!" קראתי וחרצתי לו לשון, הוא החזיר לי פרצוף חמוץ,
"ויתרתי לך" אמר, "ברור" צחקתי לו בפרצוף.
"אן!" שמעתי את קולה של אמיליה, היא קפצה עליי בחיבוק,
"היי!" השבתי לה בחיוך והחזרתי חיבוק, היא שחררה,
"היי גון" אמרה וחייכה אל אח שלי, הוא החזיר לה שלום ובדיוק אחריי זה היא תפסה את היד שלי וגררה אותי אחרייה בזמן שאני מנופפת לשלום לגון והוא מגלגל את עינייו.

"את לא מבינה!" צרחה, "כן?" אמרתי מתעניינת, "נכון סתיו???" נשמעה מתלהבת,
"נו??" שאלתי מביטה לתוך עינייה,
"הוא הציע לי!" אמרה בהתרגשות וקופצניות רבה,
"אני ממש שמחה בשבילך!" עניתי וראיתי את הניצוץ שבעינייה. חייכתי.
היא המשיכה לקפץ, בזמן שאני קלטתי את דוד מ-ח´4 עובר לידינו, התחלתי להסמיק בטירוף,
´הוא הסתכל עליי!´ צרחתי במחשבותיי, ומרוב השמחה של אמיליה, היא החליטה שהיא רוצה לעזור לי לגשת אליו. היא משוגעת.
"הי אתה! עם הפוני, חכה שנייה!" היא צרחה אליו, ברחתי משם במהירות.
"השגתי את המספר טלפון שלו, אגב, למה ברחת?" שאלה וצחקקה,
"למה ברחתי?!" עניתי לה עם מודעות מוחלטת, "מפגרת! אני.." היא קטעה אותי,
"אני מתביישת בלה בלה בלה , אני לא מסוגלת לדבר איתו כי הוא יחשוב שאני קטינה ובלה בלה. אוי נו באמת אן!" אמיליה אמרה לי בפרצוף והגישה לי דף, עיניי התרחבו, "המספר.. שלו.. איך השגת את זה?!" צרחתי מרוב התרגשות,
"זה היה די קל, רק לקחתי לו את הטלפון ושלחתי לעצמי הודעה, כתבתי את המספר טלפון על דף והחזרתי לו את הטלפון, אגב, היה לו מבט כל כך מצחיק באותו הרגע" צחקה, חיבקתי אותה.
"תודה!" חייכתי והוספתי את המספר שלו לרשימת אנשי קשר.
"בוקר טוב, הוציאו ספרים" אמר המורה שנכנס לכיתה, מר.פפר , כולם עשו כדבריו, והתחלנו ללמוד.

היום יחסית היה בסדר, לרוב כל הימים שלי סבירים, יצאתי שעה ליפני אח שלי.
נכנסתי לבית, "חזרתי" מלמלתי לעצמי, ´בטח לופסי מסתובב בחוץ´ חשבתי לעצמי.
התחלתי לעשות את שיעורי הבית וניסיתי לתרגל את הלחש החדש שקיבלתי.
ניסיתי את הלחש על עכבר שקיבלנו מבית הספר, בשביל להצליח לתרגל טוב את הכישוף.
זהו, שלא הלך לי בכלל.
אני שונאת לתרגל כשפים! ועוד כאלה שקשה מאוד לבצע אותם.
החלטתי לנוח, פתחתי את המחשב נייד שלי ושמתי עליי את האוזניות והאזנתי למוזיקה שלי בזמן שאני מתכתבת עם אמיליה שצריכה עזרה בשיעורי הבית.
"הי!!" צעקתי על גון, הוא הוריד לי את האוזניות, מעצבן.
"סוף סוף את שומעת" צחק, "אידיוט…" מלמלתי בכעס והפסקתי את המוזיקה,
"סיימת כבר את שיעורי הבית שלך? וכמובן, את הלחש החדש?" שאל, הרגשתי בדיכאון ועניתי בהיסוס, "כבר סיימתי את שיעורי הבית אבל אני לא מצליחה לבצע את הלחש כמו שצריך"
"אימונים אימונים אימונים" דקלם וצחק, הוא הזכיר לי את סבא, צחקתי גם אני.
"בואי למעבדה בעוד שעה נתרגל אותו" הוסיף ובא לצאת מהחדר,
"גון אני חייבת לשאול.. מה אתה עושה שם?" עצרתי אותו, אך הוא בשלו,
"שששש זה הסוד הקטן שלי" צחק והלך, "מעצבן" מלמלתי.

שמעתי קול רעם בוקע מהמרתף מאוד נבהלתי ורצתי לשם,
"מה קרה?!" קראתי בקול דואג ומורם, ולפתע ראיתי את גון שוכב על הרצפה ומדמם מהיד,
´אידיוט! למה הוא עושה דברים כאלה?! הוא סתם מסכן את עצמו בשביל כלום!´ התעצבנתי.
"כלום" ענה ברוגע, הכעיס אותי יותר שהוא כל כך רגוע אחריי זה, "רק היד שלי מדממת" הוסיף, "היד?! חשבת פעם מה יקרה אם תבצע עוד ניסוי מטורף?!" אמרתי בטון כועס ומודאג, נאנחתי, מזל שזה רק דימום.
"זה רק דימום אני אחבוש לך את היד" אמרתי .
חבשתי לו בעדינות את היד, כשלפתע שמעתי אותו אומר "אולי את רוצה שנתרגל את הלחש ההוא?" ניסה לעודד, "אבל אתה פצוע" אמרתי והבטתי ביד החבושה שלו וקשרתי את התחבושת.
"זה רק דימום עכשיו בואי נתרגל" אמר וחייך, נאנחתי.

התחלתי לדקלם את הלחש, וניסיתי כמה וכמה שיותר, עברה שעה והצלחתי לשתק אותו לחמש דקות, אומנם זה כלום, אבל בשבילי זה הכל! סוף סוף הצלחתי לעשות כישוף כמו שצריך!
את משתפרת אבל צריך שזה יהיה לזמן ארוך" אמר, התעלמתי מה´אבל´ , וחייכתי מאושרת. איזה יום מדהים! הוא משתפר מרגע לרגע!
שמעתי את הדלת נפתחת ויישר הבנתי שאמא ואבא הגיעו, וגם שמעתי נביחות, עליתי למעלה וקפצתי עליהם בחיבוק, "אמא אבא!" קראתי, "לופסי!" הוספתי וצחקתי.