המחפשת פרק 3: דונרק

פרק 3: דונרק
"אני רוצה גלידת תות." אליס התנהגה כול כך שונה, קולה היה גבוה מהרגיל, היא הזמינה גלידה שבמפורשות היא אמרה לי שהיא שונאת גלידה, והיא יותר חייכנית מבדרך כלל. אני הזמנתי גלידת שוקולד ואחזנו בכוסות הקרות שבהם נמצאות הגלידות והתיישבנו במקום עם צל.
-"אז.." חשבתי להתחיל לחקור אותה, אבל נחכה עם זה. אם אני באמת צודקת היא תחשוד בי ברגע שאני אתחיל לדבר. "את יכולה להסביר לי בדיוק מה זו הטבעת הזו?" שאלתי והבטתי בטבעת שלה, למרות שברוס הסביר לי רציתי לדעת שהיא באמת מכירה את הטבעת הזו ואת כוחה, אפשר לקרוא לזה בוחן קצרצר. -"זו טבעת הדם. היא מגנה עליי ברגע שאני מתה, אני נמצאת באמצע שום מקום בעולם המתים ואני צריכה למצוא את הגוף שלי כדי לחזור לחיים." תשובה נכונה, הבטתי בעיניה ושוב משהו היה שונה, לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה. היא הרימה עם הכפית שלה כמות של גלידה וטעמה,
"אממ.. טעים." היא חייכה לעברי, חייכתי חיוך מזויף בחזרה. –"אמרת שמשהו עיכב אותך בדרך, מה זה היה?" היא גלגלה את עיניה ואמרה "אפשר להפסיק לדבר על זה וליהנות רק שנינו?" הנהנתי באיטיות והמשכנו לאכול את הגלידה כאשר השקט נשאר בינינו.
האנשים עברו ולטשו בנו מבטים קצרים, הבטתי באדם אחד שנעמד פשוט והביט בי, הוא היה דומה מאוד לאותו אדם שנשען על העץ באותו מבחן, הוא היה במרחק של 8 מטרים אך עדיין יכולתי לראות אותו מחייך חצי חיוך, "אני צריכה ללכת לשירותים." אמרתי והרמתי את התיק, הנחתי אותו על כתפי הימינית והלכתי באיטיות לעבר השירותים שם חיכה האדם ההוא,
"סוף כול סוף אנחנו נפגשים ג'ס." מאיפה הוא מכיר אותי לעזאזל, הבטתי בפניו. הוא היה בעל שיער שחור חלק ועיניים כסופות, שיניו היו צחורות והוא היה שרירי, -"מאיפה אתה מכיר אותי?" שאלתי בפחד וניסיתי שלא להביט בו, באמת שניסיתי. כשהבטתי בו היה לי כמעט את אותה הרגשה כאשר אני מביטה בכריס, רק הפעם ההרגשה הייתה קרה יותר,
"כול הזנים מכירים אותך, אבל לא לשם כך באתי." הוא פסע צעד אחד לעברי ואני התרחקתי צעד אחד אחורה, "אח שלי.. את מכירה אותו?" התעלמתי מהשאלה, פשוט נדתי בראשי והמשכתי להביט בו. "מה אתה?" לחשתי, אך הוא עדיין שמע זאת. "את מכירה את אח שלי!" הוא מחה עליי להודות,
"מה השם שלו, אולי אני מכירה.." פלטתי ואפילו שלא שלטתי במה שפי פלט. -"כריס, כריס וולנטרין, ואני הוא תומאס." הוא פלט נחירה, ידעתי שההרגשה הייתה מוכרת הם אחים!
"עכשיו שאנחנו מכירים אחד את השני אני צריך שתמסרי לאח שלי שאני בדרך אליו." הייתה לי הרגשה שהוא רע, אני כמעט בטוחה שהוא רוצה להרוג את כריס, הנהנתי באיטיות כאשר אני מפחדת על חיי וצעדתי אחורה, סיבבתי את גבי אליו והתקדמתי לעבר השולחן שוב.
"לקח לך הרבה זמן. גמרתי כבר את הגלידה." חייכה אליס, אני כבר לא יודעת מה לעשות מצד אחד אני צריכה לטפל באליס המזויפת, ומצד אחר אני צריכה להודיע לכריס על אחיו ובנוסף לכול יש לי גם את הלימודים על הראש. החלטתי פשוט להיפטר מהם אחד אחד.
"אני לא יודעת מי את, אבל בדבר אחד אני בטוחה. את לא אליס." התקרבתי אליה באיטיות וכיווצתי את ידי לאגרוף. אליס מחתה כפיים באיטיות, "שבי." היא הצביעה על הכיסא, -"אני אסביר לך מי אני ואיך אפשר להחזיר את חברה שלך. אבל קודם, שבי." המילה האחרונה גרמה לשערותיי לסמור וליידי להתחיל לרעוד,
"איפה היא?" פניתי ישר לעניין, -"דבר ראשון, את בת אנוש. את לא מפחידה אותי. דבר שני, החברה שלך נמצאת בעולם המתים." היא משכה באפה, הדמעות עמדו על סף עיניי.
"אז מי את?" שאלתי בפחד, לא הרגשתי כול כך נוח לידה. רציתי לקרוא שוב לתומאס הוא עוד היה פחות מפחיד ממנה, אבל הוא כבר נעלם.
"מי אתה." הוא תיקן, מה לעזאזל? למה אני לא יכולה לקבל חיים רגילים –"שמי הוא דונרק, אני בן אלמוות שרוצה לחזור לחיים. אני, איך ילדים קוראים לזה? רוח רפאים. אני זקוק ליצור אחד חזק מספיק כדי שיוכל להחזיר אותי לחיים בכך שיגע בכול שלושת החפצים. יום אחד הסתובבתי לי בעולם המתים וראיתי את הגופה של חברה שלך, אז נגעתי בה והופ חזרתי לחיים כאשר אני בגוף האנושי המגעיל הזה. והטבעת הזו, היא אחת משלושת החפצים שיכולים להחזיר אותי לחיים." הוא הסביר והרעידות עברו בכול גופי, "אז מה אתה רוצה ממני? מה אתה רוצה ממנה? אתה יכול לעבור לגוף אחר ולשחרר את אליס." אמרתי בכעס ופחד מעורבים, הקול שלי יצא יוצא דופן.
"הו לא, אני יכול לעבור לגוף של מישהו מת, אבל הגוף של חברה שלך צעיר יותר.. חזק יותר.. אני אשאר בו עד שאשיג את מבוקשי." רציתי להתנפל עליו, אבל אם הוא באמת בן אלמוות אז הוא יהיה הרבה יותר חזק ממני. –"או עד שאני אשיג גוף חזק יותר, של איזה יצור אחר.." הוא התקרב אליי,
"מה שאני צריך ממך הוא את העזרה שלך, ראיתי את החבר האיש זאב שלך הוא יודע היכן נמצאים שני החפצים הנותרים.." הוא אמר בקול צרוד ופלט נחירה,
"אבל אם אמרת שהיצור ההוא שרודף אותך ימצא אותך. אתה תעזוב את הגוף שלה." הוספתי וכיווצתי את עיניי, "הו העלמה ג'סיקה, אם אני רוצה אני יכול להרוג את הגוף של אליס עכשיו ולעבור לגוף מת אחר, אז את לא בדיוק במצב של איומים אלא אם כן את רוצה שהחברה שלך תמות." הוא צחק,
"מה שאני צריך ממך הוא רק דבר אחד העלמה ג'סיקה, חופש, שרק את תוכל לעזור לי איתו. ביינתים כול מה שאני צריך הוא שתהיה בשקט, לא תספרי לאף אחד עליי ואני אשמור על הגוף של חברה בחיים." הוא העביר את האצבע הקרה על הלחי שלי ומיד נרתעתי לאחור,
"זהו?" שאלתי, סתומה שכמוני זאת המילה היחידה שהצלחת להוציא מהפה שלך? דפוקה, עכשיו שאני חושבת על זה הרבה יאמרו שיש לי דימוי עצמי דיי נמוך.
"ביינתים." הוא קם מהכיסא וצעד לעבר הדלת, -"להתראות ג'ס."
**
נכנסתי לביתי, כאשר אני בעצבים וידיי מתכווצות לאגרוף ומתרפות. הבן זונה הזה עבר דרכה! רציתי לצרוח, אבל שתקתי והלכתי במעגלים, -"הכול בסדר?" שאלה אימי, כאילו שהיה לה אכפת. התעלמתי ועליתי לחדר שלי. פתחתי את הדלת של חדרי שם ברוס היה, הוא חייך לעברי חצי חיוך ושכב על המיטה כאשר הוא נשען על כף יד ימין,
"מה אתה עושה פה?" לחשתי וסגרתי את הדלת, הוא קם מהמיטה ונעמד לידי. "חיכיתי שתחזרי.."הוא לחש באוזן שלי וסגר את הדלת, הוא העביר את כף ידו על הלחי שלי בליטוף,
"אני צריכה לדבר איתך, משהו דחוף." עצמתי את עיניי, כאשר פקחתי אותם הוא נד בראשו ורכן לעברי, ואני לעברו, ונישקתי אותו נשיקה חטופה. "משהו חשוב מאוד." התיישבתי והוא לידי.
"מה קרה?" הוא שאל, נשכתי את שפתי התחתונה מה אני אעשה, הרי אם אני יאמר לו אני אאבד אותה. "היום. אליס היא.." ידי רעדה, מה אם הוא שומע אותי עכשיו? מה אם דונרק מצותת לנו עכשיו.
"את מפחדת שתאבדי אותה שוב?" הוא הכניס לי מילים לפה, אני רציתי לומר לו את האמת, את הכול על דונרק אבל פחדתי גם עליו וגם על אליס, אז פשוט הנהנתי לחיוב.
"היא תהיה בסדר, הרי היא עונדת את הטבעת נכון? אז גם אם יהרגו אותה היא תחזור לחיים." הוא ליטף את שערותיי, -"כן. אתה צודק" קולי רעד,
"ג'ס!" אימי קראה מהסלון, "טוב. תלך עכשיו." נישקתי אותו וברגע שהתנתקנו קמתי ויצאתי מהחדר. הדלת הייתה פתוחה, -"כריס.." אמרתי והוא הביט בי, אותה הרגשה עטפה אותי שוב, צעדתי באיטיות לעברו. –"אני צריכה לומר לך משהו." אמרתי בהחלטיות והבטתי בעיניו, -"גם אני." הוא אמר בקולו הרגוע,
"אח שלך פגש אותי, הוא ביקש ממני למסור לך שהוא בדרך." אני התחלתי, עיני נפערו. הוא מיד אחז במפרק כף ידי ומשך אותי חוצה. סגרתי את הדלת אחריי.
"מה אתה עושה?" התנגדתי אליו,
"אח שלי בדרך! ואם הוא פגש אותך סימן שהוא רוצה להרוג אותך." הוא היה בלחץ, -"למה שאח שלך ירצה להרוג אותי?" הייתי מבולבלת, כול היום הזה היה עמוס.
"אני היחיד שיכול לשמור עלייך ממנו, הוא.." הוא תהה אם לומר לי את זה,
"הוא רוצח, רוצח סדרתי." הייתה לי הרגשה שהוא משקר, אח שלו הכיר את הזנים. לפתע זינק אדם אחד, בעל סכין אדומה. הוא היה בעל שיער בלונדיני מגולח וצלקת שעוברת דרך העין שלו, האדם ניסה לשרוט את פניו של כריס, אבל הוא הצליח להתחמק מהלהב.
תברחי! זה מה שהאינסטינקט הראשוני שלי אמר, אבל אם למדתי משהו אז זה להילחם. כריס הצליח להכות את פניו של האדם ובסוף הוא שבר את מפרקתו.
"מה? מי זה?" התחלתי להיות שוב בלחץ. גבו של כריס היה מופנה כלפיי, כאשר כריס הסתובב ניביו צמחו והוא נהם לכיווני, הוא ממש לא היה נראה כמו איש זאב, הו לא. משהו יפה יותר.
"שלום אח.." שמעתי קול מאחוריי, הסתובבתי מיד כאשר אני רואה שתומאס מחייך חצי חיוך וחושף ניב לכיווני." הם שניהם ערפדים, ליבי החסיר פעימה, התרחקתי משניהם ונשענתי על הקיר שמחזיק את ביתי, כדי להסדיר את נשימתי.
"שלום לך ג'סיקה." הפעם ההרגשה הקרה עטפה את גופי. "תברחי!" צעק לעברי כריס, הוא זינק לעבר תומאס והקרב ביניהם החל, מיד רצתי לעבר השדות שהיו ליד ביתי, הם שרטו את עור רגליי קלות. לא הבטתי לאחור, אני לא מספיק טיפשה בשביל לעשות את זה. היער היה מולי ונעצרתי לחשוב רגע,
אני באמת רוצה ללכת ליער שעוד חצי שעה מחשיך? הסתובבתי לעבר ביתי ולפתע גופו של כריס נזרק לכיווני, הצלחתי לזנק לצד והוא נהדף לאחור ולבסוף נפל על גבו.
"כריס!" אמרתי בלחץ והתקרבתי אליו, משום מה פחדתי יותר מתומאס מאשר כריס. "תב רחי." הוא אמר בעודו מתנשף, היה נעוץ בו אותו פגיון אדום, הוא שלף את הפגיון בגבורה והשליך אותו לצד. תומאס היה במרחק של 3 מטרים מאיתנו. "תעזוב אותו!" צעקתי,
"מסתתר מאחוריי בת אנוש?" הוא הטה את ראשו לצד וחייך, הוא אפילו צחק. כריס קם על רגליו, בעודו מנסה להחזיק את עצמו בחיים.
"אתה שוכח שאני חזק יותר ממך." תומאס אמר ופלט נחירה. הוא יצר קליקים עם ראשו כדי להראות שהוא בקושי נפגע, ושהוא רק התחיל. –"אתה צוחק? אני עוד לא התחממתי.." כריס התגרה בו,
"אז עכשיו נראה אותך.." הוא חייך ורץ לעברי במהירות על טבעית, כריס הצליח לאחוז בגרונו והשליך אותו 7 מטרים קדימה.
"כריס.." אמרתי חלושות, "תברחי! עכשיו!" הוא פקד עליי, ורץ גם במהירות על טבעית לעבר תומאס.
הפנתי את גבי כלפיהם, כאשר אז אליס נעמדה מולי, טוב יותר נכון דונרק.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בכעס, -"אז אני רואה שכבר הכרת את משפחת וולנטרין." הוא פלט נחירה, הוא שיחק עם הצמה שלו והתקרב אליי.
"אני אמרתי לך מה אני רוצה, תחזירי אותי לחיים, איפה החבר הזאבי שלך? הליקוי חמה בעוד כמה ימים וזה יהיה הרגע שבו אני יוכל לשחרר את חברה שלך." הוא ענה על השאלה שלי, "אמרת לי ביינתים לא לחשוף אותך, עברו רק שעתיים מה גרם לך לשנות את דעתך?"
"הגוף הזה לא חזק כמו שחשבתי, אם אני לא אשתחרר מהגוף הזה בליקוי חמה אז הוא יקרוס ואני אחזור לעולם המתים, ואליס שלך לא תחזור לעולם." הוא חייך לעברי,
"בסדר! אני אפגש איתו מחר בבית ספר. בטח יש איזשהו יומן או ספר שמתעד היכן כול החפצים.." נאנחתי והעברתי את ידי בשערותיי. הלכתי משם ודונרק יחד איתי.

נקודת מבט ג'רמי
"יפה מאוד דונרק.." הבטתי במסך הטלוויזיה, ראיתי את ג'סיקה ואת חברה שלה משוחחים על ליקוי החמה, -"סוחט ככה את המחפשת?" דיברתי לעצמי, ביינתים האחים וולנטרין נאבקו זה בזה. ג'סיקה מאוד מעניינת אני חייב להודות. "אדוני.. תפסנו את האלפא של המילסטון סיטי." אמר אחד מחיילי,
"יופי. תביאו אותו אליי." אפילו לא טרחתי להסתובב.
"תעזבו אותי כבר חלאות.." עוד אחד שתפסנו עוד התנגדות למוות שלו. הסתובבתי אליו, הוא היה בעל שיער חום מגולח ועיניים כחולות בהירות היה לו גם מן קעקוע שחור על הכתף בצורת חותם.
"מה שמך נערי?" שאלתי אותו,
"אז זה מה שאתם עושים? תופסים יצורים ורוצחים אותם? ציידים מטונפים." הוא ירק לכיוון שלי, הפשלתי שרוולים והתכופפתי.
"אם אתה רוצה לחיות כדי לך מאוד לומר לי איפה היומן שמתעד את כול שלושת החפצים שיכולים להחזיר בן אלמוות לחיים." הידקתי את ידי סביב גרונו,
"אני מעדיף למות.." הוא אמר בקול חנוק, עורו האדים ועיניו התכווצו, הרפתי את אחיזתי בגרונו. "אז יודע מה? אני לא אהרוג אותך, אני אענה אותה עד שהיא תתחנן שאני אהרוג אותה." הצבעתי על המסך שם הייתה ג'סיקה, "שלא תעז!" הוא ניסה להתנפל עליי אבל הוא לא הצליח,
"אז אמור לי איפה היומן?!" צעקתי,
"בשביל מה אתה צריך אותו?" הוא שאל והביט בעיניי,
"כדי להשמיד אותו ולוודא שאף אחד לא יוכל לחזור מהמתים. עוזר לך?" הכתי את פניו עם אגרופי וראשו נשמט לאחור,
"עכשיו איפה הוא?!"