Alaska – chapter 12 – סערה

התעוררתי לבוקר חשוך, ענני הגשם האפורים הסתירו את השמש בכיוון הזה של העיר ולא היה אף צליל של ציוץ ציפורים. הסתובבתי לכיוון השני של המיטה והופתעתי לגלות שהיא ריקה. סטפני עזבה?
נשארתי לשכב במיטה עוד כמה דקות בזמן שחשבתי על הסיבות שהיא עזבה בגללן. אולי הפתעתי אותה כשביקשתי ממנה להישאר לישון כאן או שהיא חיכתה שארדם ועזבה. ניערתי את ראשי והרחקתי את המחשבות העצובות ממנו. קמתי לשירותים וסגרתי את הדלת אחרי, האוויר הקר שהיה בחדר הקפיא את עצמותיי וגרם לי לחשוב על איך ליאה הרגישה, ומה עוד אבא שלה הספיק לעשות לה.
סיימתי את אירגוני הבוקר שלי ונכנסתי למקלחת קצרה וחמימה, אני מניח שאוותר על בית הספר היום.
נשארתי כמה דקות יותר מתחת לזרם המים החמים שהספיקו להתקרר. יצאתי מהמקלחת ומשכתי את המגבת מהוו שהיא הייתה תלויה עליו. ייבשתי את גופי וליפפתי את המגבת על פלג גופי התחתון.
יצאתי מהשירותים ולהפתעתי הרבה סטפני ישבה על המיטה מול הטלוויזיה שהייתה פתוחה על ערוץ החדשות, על הצג הוקרנו תמונות מזירת הרצח והכותרת הודיעה על מקום קבורתה של ליאה.
הכתבת חדשות סיכמה את הפרשה במשפט די קצר:״ליאה, הלוואי ותנוחי בגן עדן.״ ועברה לפרשה הבאה. היא הודיעה על סערה שאמורה להגיע אל הכיוון שלנו בעיר והזכירה לכולם לא לצאת מהבתים עד שהיא תחלוף.
״יום חופשי?״ שאלתי והתקדמתי אל ארון הבגדים, שלפתי ממנו חולצה ארוכה ולבשתי אותה על גופי. לאחר מכן משכתי בוקסר ומכנס טרנינג וסובבתי את גבי אל סטפני ולבשתי אותם, הרגשתי די לא בנוח בכך מאחר שבמראה שהייתה משמאלי יכולתי לראות את סטפני מנסה לא להסתכל עלי מחליף בגדים.
״שכחתי להגיד לך… אתמול כשנירשמת הגיע לכאן כתב חדשות שרצה לשמוע על ליאה ועל מה שקרה לה,״ היא זזה לאחור עם גופה ונשכבה בצד שלה במיטה. ״ועוד משהו, ג׳ון התקשר אלייך. הוא ביקש שאגיד לך שהוא שלח לך חבילה בדואר.״ היא המשיכה את משפטה ואני ניגשתי אל השלט וכיביתי את הטלוויזיה. ידעתי מה ג׳ון שלח לי בדואר, במשך כל התקופה הזו שהוא לא היה כאן סיפרתי לו על החוויות שלי ועל סטפני והוא החליט שאת כישרון הכתיבה שלו הוא ינצל בכתיבה עלינו.
״אוקיי, את רוצה להסתובב או משהו? יום חופשי. הסערה עדיין לא כאן, והרחובות כנראה יהיו פנויים מאחר וכולם יתנדבו לעזור לבנות את החומה של שקי המלח.״ סטפני התפשרה והתרוממה מהמיטה, היא התקדמה אל ארוני ולקחה ממנו סווטשרט ארוך ומחמם. לקחתי גם אני אחד ויצאנו מחדרי.
בדרכי אל הדלת גרבתי את הגרביים ונעלתי את נעלי הספורט שלי ומהשולחן לקחתי את מפתחות הרכב. סטפני חיכתה בחוץ, היא רעדה מעט וחרקה את שינייה. מיהרתי את המכונית כשהיא אחרי, נכנסתי לתא הנהג והפעלתי את החימום לפני שהיא תספיק להיכנס, וכמובן שפתחתי לה את הדלת מבפנים. היא התיישבה וסגרה את הדלת.
״אז לאן אמרנו שאת רוצה ללכת?״ שאלתי והפעלתי את המנוע.
״מה אתה אומר על סרט, ובית קפה?״ היא שאלה והשעינה את ראשה על החלון. גופה נרפה והפסיק לרעוד ואני התחלתי בנסיעה אל הקניון.