לא לעצור באמצע פרק 2 ~ לתחרות הסיפורים של riny

היא ישבה באוהל שלה וישנה בנחת .
" דיאנה , גברתי . מישהו פלש לפה , והוא מבקש לראותך ברגע זה . "
העיר את דיאנה סייראל , אחד מין לוחמי השבט .
היא קמה , נאבקת בקורי השינה , ועשתה את צעדיה לעבר בגדיה .
בנתיים , למזלה , סייראל הלך , והיא יכלה להתלבש ולחשוב בשקט .
אחר כך היא יצאה לעבר אור השמש ,
וגם לעבר הבחור המטריד שבגללו הייתה צריכה לקום כל כך מוקדם . בעוד היא ממשיכה לחלום כהרגלה , נגש אל דיאנה אחד מין הלוחמים והביא אותה היישר אל הבחור המטריד , כמו שכנתה אותו דיאנה . דיאנה הרימה את מבטה לעבר הבחור , ופתאום היא הרגישה הרגשה מוזרה , פתאום היא הייתה רוצה להיות בקרבתו של הבחור , פתאום לא היו לה מילים .
היא הסתכלה עוד פעם על הבחור . עיניים ירוקות , שער כהה , זיפים . הבחור לבש חולצה לבנה צמודה ומכנסי ג'ינס קרועים , מה שבכלל לא היה מותאם לשבט . מה הוא עושה כאן? תהתה לעצמה דיאנה .
" מה מביא אותך לפה , ומה רצונך? " היא שאלה אותי , חצי בדאגה חצי בסקרנות .
" שלום לך . אני סיימון ג'לדור , ואני באתי כדי להודיע הודעות שהגיעו מפי שומר הצוקים שנמצא בבילורה כרגע . " הבחור אמר וחייך את החיוך המקסים שלו , שמיד שבע את דיאנה שלנו .
" מה החדשות? " היא אמרה , מנסה ללא הצלחה להסתיר את שמחתה ואת התרגשותה .
" איני יודע מה הדברים אומרים , אבל נשלחתי לומר שיש תקווה שגלדאוס אמור לא מת , ושכדי לך לצאת לחפשו . " סיימון המסכן אמר לדיאנה , בלי שהוא מבין ולו מילה מדבריו .
פניה של דיאנה קפאו . זה היה הלם בשבילה . היא הסתכלה בעיניים חושדות על סיימון , אבל הוא רק השיב לה חיוך . לא , לא יכול להיות… היא מלמלה לעצמה , וכבר עשתה את דרכה לעבר אוהלה , כדי לחשוב .
" רגע , חכי… האמת ששכנעתי את שומר הצוקים , בגלל שאני שומר מתלמד , לסביר לי את פשר הדברים , והבנתי הכול , ואני רוצה לעזור . אני חייב . אני מרגיש את זה . ורק תגידי לי עוד דבר אחד… מה הקשר בינך לבין גלדאוס? " שאל סיימון את דיאנה , לא מבין שהוא נוגע בנקודה רגישה .
" גלדאוס היה אבא שלי . " דיאנה אומרת לו בקרירות , מפנה את גבה וממהרת עוד יותר ממקודם לאוהלה . הידיעות , לדעתה – רק הזיקו לה . היא ידעה שלפניה דרך ארוכה , ושהכול כרוך בסיכון גדול , אבל כרגע היא לא חשבה ולו על מחצית מדברים הללו . היא פשוט רצתה את אבא שלה , ועכשיו .

*****

דיאנה לא יצאה מאוהלה גם לא אחרי שלוש שעות . ככה זה אצל דיאנה , היא יכולה לחשוב יותר מחמש שעות אם לא עוצרים אותה , מה שכמובן אף אחד חוץ ממריה הקטנה .
משהו בעיניו של סיימון , משהו בדיבורו , משהו בדבריו – הקפיץ אותה , רגש אותה , סקרן אותה . היא לא ידעה איך ממש לבטא את ההרגשה שלה , מה שגם היא בכלל לא הייתה טובה בלבטא את עצמה במילים . משהו בסיימון ובחדשות שהביא איתו שינו בה משהו , החזירו אותה עשר שנים אחורה , ליום בו מת אביה , ובגלל שבקש היא נאלצה לקחת על עצמה את האחריות ולהיות ראש השבט במקום אביה , שהיה הרבה יותר מתאים למשימה לדעתה .
ואולי , אביה היה מאד מתאים ומאד מועיל , אבל דיאנה לא ידעה שגם היא כזאת .
אבל היא תגלה , וזה לא יהיה מאוחר מדי….