אומרים שאנשים מאושרים לא עצובים

תמיד חושבים שכשאדם מאושר קל לו.
תופתעו, לא קל
כי גם לאדם שמח יש רגעים משלו, דברים שהוא לא מספר או לא נשאל עליהם.
ואני?
שיברונות לב? מה זה החרטה הזה? בן אדם לא אוהב אותך כמו שאתה אוהב אותו. בסדר.. קרה לי, אבל אני לא בוכה על זה יותר כי זה מזמן.
לשם אני הולכת בחיפוש לתירוצים-
אז אין אין לי תירוצים אמתיים. האמנם?
ואם, אני מעריצה סלב? אוקי, אוקי, ברור, זה דבילי יותר מגרביל על תלת אופן, זה לא נחשב. הערצה זה.. לא אהבה. עזבו שטויות. אבל אם אני לבד, והחברות היחידות שיש לי הן.. בקשר רחוק? יש קבוצה של בנות שפגשתי במחנה קיץ, ואנחנו לא מדברות כמעט בכלל.. והשאר.. מהאתר.
ואם הבנות מהאתר אומרות לי שאני לא מכירה אותן? בטח, כן, זה נכון, אבל חשבתן שאולי אתן מכירות אותי?
מאה שאלות על עצמי יכולתי לשאול את כולם; את המשפחה, את הכיתה שלי, ואתכן. ומי היה עונה הכי טוב? הכי נכון? ניחשתן?
זה לא שיברון לב לשמוע שהאדם שלפניך אפילו לא מודע לחשיבות שלו, מייחל לעזוב אותך לטובת המוות? ואת המוות הן מכירות יותר טוב? אולי..
ואם.. הבנות בבית הספר שלי צבועות? אני צוחקת וצוחקת ומשהו נשרט, כמו פולסוואגן חדשה עם חריטה של מפתח לאורך. צוחקת כשהן קוראות לי בשמות חיבה ישנים, שאני לא מרשה לאף אחד לקחת, צוחקת כשהן נותנות למכנסיים שמות, כאילו כל מכנס שלי חייזר אחר, צוחקת כשהן מספרות על היציאה לקניון, ומתעלמת מהדיבורים על היציאה הבאה, לא מכוון אלי..
אני גם צוחקת כשהן מבריזות לי מיום ההולדת לטובת חופשה בפאריס, -ואומרים שהחופש הגדול מושלם לימי הולדת.. מיד אני שואלת אם הן מתרגשות, והן מספרות לי על הטיסה הקודמת לכריתים, ועל כל זוגות הנעליים ששרויות אי שם מתחת לשידה..
אני אפילו צוחקת כשההורים אומרים לי לפרוץ משחק מחשב חדש, כי המולטיפלייר לא כזה חשוב, וברור שהוא לא חשוב, כי לא רציתי להכיר אנשים גם ככה ולבד זה תמיד הכי שווה.
שיהיה, זה לא תירוץ, אני מתכוונת, מה אני? איזו פלוצה שבוכה כי לא קונים לה? כי המקובלת טסה לפאריס והיא בבית? נאאא. זה דבילי.
והציונים שלי? אחחחח, הציונים.. אני חייבת להשקיע יותר. יש לי כל כך הרבה זמן פנוי, איך יכול להיות שאני מקבלת פחות מהשאר? לא מתקבל על הדעת מלי, וגם זה לא תירוץ. את יותר מהם, את מסוגלת ליותר.
חוץ מזה, את גם צריכה לשמש דוגמה- אם כל השאר נופלות את צריכה להרים אותן, כי את חזקה מספיק. איזו מן שבר כלי דפוק תהיי אם תוותרי? את לעולם לא תיכנסי לדיכאון, אני לא מרשה לך. אני חייבת לשמוח.. היפים, אהבה, העולם יפה, להלהלהלהלה..
חתלתולים, אירים מתוקים, כתיבה של ליזה, אמא מכינה פסטה.. חיוך, זהו זה.
אחיינית שלך פה! קדימה, חיוך. מה קורה? איך אתם? אני? אני בסדר..

גאמי, ואל ויארד.
אל תעזבו אותי, בבקשה?
תודה.