שביל חיים

משליך את הדברים לחושך
ומתמסר לשליחות האלוהית המזויפת
אני הולך בדרך שלי,שכבר הלכו בה רבים
מחייך קצת ובוכה הרבה,גורל אכזר
והדברים מתים לי מול העיניים,נובלים
מנוולים וטיפשים מדדים בשבילי החיים
קורסים לעת זקנה בצל העצים השחורים
ועוד מחכים לכרכרה שתעבור ותציל אותם
תזרוק אותם לעבר הטוב והמוכר
הולך ושוב שב מסובב מאוהב מקורב
הצלילים במוח מתחדדים ואני כורע ברך
ומוכתר שוב למלך הריקים מתוכן
מותח את ידי לאורך
משתגר לניגודיות הקיצונית המסוימת
אני שוכב לצד דרך הקדומים,שלא הלכו בה
בוכה קצת מחייך הרבה,אין ייעוד מסוים לחיים
והדברים חיים בנחת מתחת לרגליים,פורחים
צדיקים וחכמים רצים בשבילי המוות
מתיישבים לעת קבלה בצל העצים הירוקים
ומאחרים את המעלית שתרים אותם
תניח אותם בעתיד לא ידוע
נח ולא קם לבד, נקי ופיכח
השירים בראש שוכחים ואני קם לרגליי
מוסר את הכתר ואני מתמלא בעולם