ללא שם- פרק 1

רצתי, מפלסת את דרכי בקלילות בין העצים, לא הסתכלתי אחורה אבל ידעתי שרצתי מרחק רב. יכולתי לשמוע את בריאן רץ במהירות כמה מטרים מאחורי. ידעתי שבעוד כמה שניות הוא כבר ישיג אותי, אבל בכל זאת המשכתי לרוץ הכי מהר שיכולתי. הרגשתי את בריאן קופץ עליי מאחור והתגלגלנו שנינו על האדמה הרכה. חיוך קטן צץ על פניי כשהוא עמד מעלי והושיט לי את ידו, התעלמתי ועליתי למעלה בתנועה אחת מהירה. "את מהירה, אבל פשוט לא מספיק" שמעתי אותו אומר בזמן שטיפסתי על העץ שהיה לידי והתיישבתי על ענף עבה בסופו. שתקתי, והרגשתי רעד קטן כשבריאן התיישב לידי. "את עוד חדשה, עוד כמה חודשים היכולות שלך היו מדהימות" הוא אמר וגרם לי לקפוץ למטה מהענף הגבוהה, עדיין מופתעת שאני מסוגלת לנחות על רגליי "בוא נמשיך" אמרתי לו והסתכלתי עליו בזמן שהוא קופץ גם הוא מהענף ונוחת לידי על האדמה בשקט. "לא, זה מספיק להיום. תחזרי הביתה ותנוחי" הוא אמר בהחלטיות "אבל יש לי עוד כוח, בבקשה" אמרתי בתחינה "לא. המשפחה שלך תתחיל לחשוד" הוא אמר בזמן שהוא מתקדם בצעדים מהירים וקלילים ואני אחריו. הלכנו בשתיקה עד שהיינו קרובים לסוף היער "ניפגש פה מחר, באותה השעה כמו היום" הוא אמר, הנהנתי בראשי וצפיתי בו חולף על פני במהירות שבקושי נתפסת לעין. התחלתי להתקדם לכיוון הבית שלי באיטיות, מזמזת לעצמי שירים בשקט. המשכתי ללכת עד שמשהו תפס את עיניי. זה היה טנדר גדול, בצבע אדום ללא שריטה אחת. לידו עם הגב אליי עמדו שני גברים שדיברו בשקט אחד עם השני, ובחלק האחורי של האוטו, הייתה בליטה מכוסה בשמיכה, התקרבתי בשקט, בניסיון לא למשוך את צומת לבם של הגברים. שכבר הייתי במרחק כמה צעדים מלראות מה יש מתחת לשמיכה בתקווה שאני סתם נלחצת, שני הגברים סובבו את ראשם במהירות. משהו בהם היה מוכר לי, משהו שלקח לי כמה שניות לקלוט. אך בזמן שהם התקרבו אליי במקום לברוח, מצאתי את עצמי מסתכלת עליהם ולא מצליחה להסיר את מבטי. ואז הבנתי מה מוכר לי, העיניים שלהם, הם היו בדיוק באותו צבע שיש לבריאן ושלי היה בקרוב. והם לא היו עיניים אנושיות.