מראה מראה

המשימה שקיבלתי הייתה פשוטה להסתכל במראה ולהגיד מה אני רואה "את הכל , את הרע ואת הטוב , את המכוער ואת היפה " דר' נבון החזיק את כף ידי יישר את מבטו והוסיף "לא לשכוח את הטוב , את היפה את המדהים, אני מאמין בך, את מסוגלת " . כבר שעה שאני עומדת פה מול המראה הגדולה , המראה שלקחתי מבית הורי אחרי השבעה ואני לא רואה דבר , כלומר יכולתי לראות את פיתוחי הזהב במסגרת, ,את הסדק בפינה השמאלית מאותו יום שאחי נתקע במראה בזמן משחק תופסת (לאחי יש צלקת מקבילה על הברך מאותו מפגש אומלל) ואת התמונה הדהויה של סבתא שהייתה נעוצה במסגרת מלבד אלו לא הצלחתי לראות כלום .
עצמתי את עיניי ,לקחתי נשימה עמוקה משננת את דבריו של דר' נבון . ויישרתי מבט למראה , לפני עמדה אישה לא גבוהה במיוחד עם שער שחור קצוץ אף מחודד ,עם שפתיים דקות ופנים חיוורים. לא ראיתי דבר חיובי אחד , המשכתי להביט ,כתפיים קטנות ,קטנות מידי , ידיים ארוכות ודקות , כאלו שכל הצמידים תמיד נופלים מהן. חזה קטן כמעט שטוח ."זה מגוחך, זה אף פעם לא יעבוד".
לקחתי עוד נשימה וניסיתי שוב . תספורת קצוצה , עיניים שחורות גדולות וריסים ארוכים , כאלו שכל הבנות רוצות ,אני לא רציתי לי זה תמיד נראה מוזר ולא מתאים כמו האוזניים האלה , כמו העור הכהה והנקודה ליד האף שום דבר לא מתאים אחד לשני . כמוני,, לא מתחברת לא מסתדרת . "ניסיון אחרון " ניגשתי לארון והחלפתי בגדים , בחרתי את הפרטים אחד אחד וניגשתי שוב למראה . מגבעת שחורה עגולה שהייתה שייכת פעם לסבא שלי , עגילי הפנינה של סבתא , חשבתי לשים עגיל את אחד מהם באף אבל אני חייבת להודות שהם נראים טוב על האוזניים שלי הם מתאימים . שרשרת הזהב של אמא בהחלט עוזרת להפוך את הצוואר המאורך ומוזר לנסבל אפילו יפה . חיוך התגנב לפני , הווסט של אבא גורם לחזה שלי להיות אפילו חתיכי. החולצה שקיבלתי מאחי מתנה לזרועות הארוכות שלי להראות עדינות ויפות . הסתכלתי שוב על עצמי , בהחלט נסבל אפילו לא רע ולראשונה מזה חצי שנה הצלחתי להביט על כל כולי , בלי לברוח בלי לפרוץ בבכי לקבל את עצמי כמו שאני אישה אחת עם רגל אחת , אישה בהחלט נחמדה
הרמתי את הטלפון והתקשרתי לדר' נבון