אהבתו האבודה של אופיר-חלק ג'

"כן,ברור שאני רוצה להתחתן איתך!!!"אמרה עמית.
לאחר 4 חודשים עמית ואופיר נישאו בחצר האחורית של ביתה,שם הכירו האחד את השנייה.
לאחר 9 חודשים נולדה לאופיר ועמית בת.
היא נראתה בדיוק כמו אמה,אך עם עיניים חומות, כמו אביה.
השניים שמחו ושמחו וקראו לבת "בת-אל".
כעבור 5 שנים,כשבת-אל הייתה רק בת 5,הוריה נהרגו בתאונת דרכים.
אביה ואמה של עמית היו הרוסים מרוב כאב ואז גילו כי לא בתם היא שנהרגה,אלא רק הנהג.
בת-אל שמחה לראות שוב את אביה ואמה וצחקה כשראתה אותם.
לאחר כ-3 חודשים הוריה של עמית עדיין כעסו עליה על שלא אמרה להם שהיא לא מתה.
עמית הפכה לאומללה מפני שהוריה לא אהבו אותה,ואופיר ניסה לנחם אותה,אך ללא הצלחה.
עמית בכתה ובכתה,עד שלא יכלה עוד,ונפטרה.
אביה ואמה שנאו את עצמם על שגרמו לבתם למות,ולא הפסיקו.
אופיר ובת-אל גם בו מאחר שאמה של בת-אל אהבה אותה יותר מכל אמא אחרת בעולם,ואופיר הרגיש שאיכזב את עצמו ואת עמית על כך שלא עשה דבר בנידון.
לאחר שנים לא הפסיק אופיר לאהוב את עמית ולא מצא אישה אחרת, ובת-אל, בתה של עמית לא הפסיקה לבכות בכל שנה מחדש כשהגיע יום השנה לאמה…
זהו סוף הסיפור והלקח הוא:לעולם על תעשה דבר רע לאוהביך או לשונאיך,עם אינך רוצה לשאת בתוצאות מעשיך…