~על אהבה וסמים אחרים~ פרק 41 חלק ב' ♥

"חמש דולר." אמרתי לבחור שהיה בערך בסביבות העשרים לחייו,
"אני יכול לבחור?" הוא שאל בחיוך ממזרי, גיחכתי,
"זה יעלה לך עוד דולר." אמרתי במתק שפתיים, הוא גיחך ונתן לי שישה דולרים, לפני שהבנתי מה קורה הוא התכופף ושרבב את שפתיו לכיווני, גררתי את הכיסא שלי במהירות אחורה,
"מה נראה לך שאתה עושה?!?!" שאלתי אותו בזעזוע,
הוא שפשף את עורפו והתבונן לצדדים בעצבים,
"אמרת שאני יכול לבחור!" הוא אמר נרגן, העובדה שהוא העדיף אותי על פני שתיהן אפילו לא העסיקה אותי,
"מבין שתיהן!" אמרתי כמובן מאליו אל עבר גלוריה ואלישיה,
"למה התור לא זז?!" שמעתי ממרחק מה זקן אחד צועק,
חרמן טיפש.
"אז תחזירי לי את הדולר!" הבחור המטופש אמר בתקיפות, כאילו מנסה לחפות על המקרה המביך,
"קח!" דחפתי לידיו את הדולר המזורגג.
נאנחתי.
לא חשבתי שכל העסק יהיה כל כך משעמם, פי נפער לפיהוק רחב כאשר נער בן ארבע עשרה בערך התקדם לכיוונו, צחקקתי, טוב זה החלק הכי טוב בכל היום הזה, זה עוד יותר גרוע מלהתנשק עם זקן!
לאחר שעברה דקת המענק לשניים שישבו עכשיו בכיסאות וירדו מן הבמה, אלישיה וגלוריה התקדמו לעברי בסערה,
"5 דקות הפסקה!" הם נפנו בידיהם, שפתייהן היו כבר סדוקות ממאמץ,
לרגע חשבתי לסרב, אך מצפוני פקד אותי,
"אוקיי…" מלמלתי וחיברתי את רשת הברזל שמונעת מאנשים לעלות על הבמה, מה שהרגיש לי דיי מפגר שאפשר לעלות מכל רוחבה, קולות החלו לזעום,
"הן עושות הפסקה לכמה דקות!" הסברתי, מידי החלו קולות נזעמים לצעוק, אך הם עמדו יפה בתור, כנראה על מנת שלא יעפקו אותם…או שהם פשוט הבינו שאם הם יחליטו לעלות ופשוט לאנוס אחת מהן זה לא יגמר טוב…
שלושתנו ירדנו מהבמה, אל אוהל גבוה וצר שהיה מצידה השמאלי, שם היו הדברים שלנו, גלוריה ואלישיה הוציאו את התיקים שלהם והחלו לשתות מים,
"כמה כמויות של רוק יכול להיות באדם אחד?!" אלישיה התרעמה בעיניים קרועות, מה שגרם לי לבחילה ולחייך בו זמנית.
"טוב כל המצב שווה ולו בשביל אלו שכן יודעים לנשק, כמו הבחור שהיה איתי עכשיו…" גלוריה ליקקה את שפתיה, לאחר שנזכרה בבחור שהטריד אותי,
מה שעושה לך טוב…
שבתי לעסקיי, ישבתי על שרפרף מעץ כמוהן, הוצאתי מן התיק חטיף של שוקולד חלב,
מותר לי! אני עובדת קשה!
ליקקתי את אצבעותיי, מנצלת כל חלק מן החטיף, גלגלתי את אצבעותיי על הפלאפון שלי על מנת לראות מה חדש אך הכל היה משעמם.
"סאמי?" שמעתי את קולה של אלישיה, מה שגרם לי לקבע את עיניי בנקודה לא ברורה במסך הנייד ולחדד את אוזניי,
"כן…לא חשבתי שזה יהיה כל כך סיוט, מתי אתה בא?" היא שאלה בציפייה, כמובן שלא שמעתי את מה שנשמע מעבר לקו,
"נו תעזוב את זה לכמה זמן, גם ככה אתם הרבה זמן שם וסיימתם את רוב העבודה…" היא אמרה בקול מתחנחן,
"התגעגעתי אליך, ואין סיכוי שבכל היום הזה אני לא אקבל נשיקה ממך, זה ממש דבסורד!"
אבסורד. לעזאזל. אבסורד.
"אבסורד דבסורד וואט אבר!" היא מלמלה אל הקו ואני חייכתי לעצמי,
"ואל תשכח תקנה לי סופגנייה ריבת חלב!" היא אמרה בעיניים זוהרות, קולה המעצבן גרם לעורי להיפך חידודים חידודים.
ניסיתי להשקיט את המפלצת שהתעוררה בקרבי וניסתה לצוות על ידיי לחנוק את אלישיה.
"טוב הזמן נגמר!" אמרתי כשלא יכולתי עוד לשמוע את השיחה המעצבנת, גלוריה הרימה את פניה מן המראת יד שאזה בידה ומן הליפסטיק בידה השנייה, אלישיה הרחיקה את הפלאפון ממנה קצת,
"עכשיו!" אמרתי בתקיפות, גלוריה הכניסה את הליפסטיק לתיק,
"שנייה זאת שיחה חשובה אני-
אני דיי מתביישת לומר מה עשיתי באותה שנייה, כי זה פשוט נוגד את כל כללי הנימוס וריסון האימפולסיביות, אז אני רק אציין שהשיחה התנתקה באופן כלשהו, אה ושאלישיה הביטה בי בסוג של הלם.
נמשיך.
עלינו שלושתנו אל העמדות והמשכנו.
לאחר כעשר דקות, ,כששתי זכרים קיבלו את מבוקשם, העלתי בחור אחד שרץ אל עבר גלוריה והושטתי את ידי לקבל עוד 5 דולר מן הבחור הבא, אז שמעתי את אלישיה קוראת,
"סאם! סאם!" היא נופפה בידיה וקמה מכיסאה, ידי נשארה נטועה באוויר, ועיניי הוסטו לעברם כמו נץ.
סאם גיחך והניף את ידו,
"קדימה תעלה!" היא אמרה והרגשתי את העקצוצים בידיים שלי,
"אני צריך לשלם?" הוא שאל במבט מבודח, ואלישיה הניחה את ידיה על מותניה,
"נו אתה יודע איך זה עובד כאן!" היא נזפה בו כאילו היא נוזפת בילד קטן,
"את מתכוונת לקחת את הכסף מתישהו?!" הנער מולי התעצבן אך אני התעלמתי ממנו כליל.
עיניי עדיין צפו במתרחש, כל גופי נדרך וליבי החל לפעום בקצב, כאילו לוקח נשימות מפני מה שעומד לבוא,
גררתי את כיסאי לאחור מעט כאשר אלישיה רצה לכיווני, והניחה את הכסף על השולחן,
"קחי!" היא אמרה בשמחה, ולפני שהבנתי מה אני עושה, המילים זחלו מפי,
"אלישיה!" קראתי לה, כאשר סאם הניח את דבריו בצד והתכוון עלות על הבמה, עיניי ריצדו אליה ממנה אליו ולסירוגין,
"מה?" האי אמרה חסרת סבלנות,
"קלואי עכשיו התקשרה אליי- נופפתי את הנייד שבידי,
"צריכים אותך דחוף במתחם האיפור!" אמרתי במהירות, לא האמנתי באיזה קלות אני משקרת, לא האמנתי לכלום, הכל קרה מהר מידי,
"אבל…" היא מלמלה והביטה בי בבלבול,
התרוממתי מכיסאי,
"קדימה, לכי עכשיו! זה דחוף!" דחקתי בה, היא העבירה יד בשיערה וירדה דרך המדרגות, הודפת כל בחור שמנסה לנשק אותה. קמתי מהכיסא, מתקדמת לסאם בהיסוס צופה בו משפשף את מכנסיו, הוא הרים את עיניו מבמת הפרקט והביט בי בבלבול,
"איפה אלישיה?" הוא שאל, בלעתי את רוקי, וידי שפשפה את זורעי השנייה,
"אממ…היא הייתה צריכה ללכת, קראו לה למקום אחר…" מלמלתי במהירות והבטתי בו בהססנות, הוא שפשף את עורפו,
"אוקיי…תמסרי לה שאני אדבר איתה מאוחר יותר…" הוא אמר הוא פנה ללכת,
"סאם!" קראתי לו והשטתי את ידי מעט אל האוויר, כמנסה אך לא רוצה לגעת, הוא הביט בי בשאלה,
"שילמת 5 דולר…" מלמלתי,
"זה בסדר…"
לכל הרוחות.
נשמתי עמוק.
"אתה צריך לקבל נשיקה…" נשמתי נעתקה, לחיי נצבעו באדום בבישנות וליבי דפק בעוז.
הוא חייך מעט,
"זה בסדר אני מעדיף לוותר על גלוריה, היא נראית לי עסוקה…" הוא גיחך וסימן בראשו אל עבר גלוריה שהייתה שקועה עמוק בתוך איך היא קראה לזה? 'אחד שאכן יודע לנשק',
גפי הזדקף, וכל גופי נדרך,
"זאת לא חייבת להיות גלוריה…" אמרתי בשקט, ועיניי עברו על שפתיו, סאם כיווץ את עיניו וגלגל את לשונו בפיו, מנסה לעלות על ארשת מבטי וכוונתי, אך בו בזמן חושש ממה שהוא עלול להבין, ידיי נפלו לצידיי גופי, וידיי נרפו לאט, חיכיתי בצפייה ובסבל למוצא פיו,
הוא פתח את פיו בהיסוס,
"אמבר את לא חייב-
"קדימה חצוף! לא מספיק עקפת יש לך זמן למשחק מקדים?! תנשק את הבחורה ונגמור את הסיפור!" אותו זקן חרמן צעק וקולות הסכמה נשמעו, העפנו לעברם מבט, הבחורים נפנפו באגרופיהן, השבתי מבט בוטח אל עבר סאם והוא החזיר את מבטו אליי לאט, מבט חושש.
הגעתי לשיא, עורי בער.
אני לא יודעת איזה מןשד דבק בי, הושטתי את ידיי ואחזתי בפניו של סאם, וכל מה שאני זוכרת רגע לפני שסגרתי את עיניי ואת שפתיי שלי על שלו, זה את המבט המופתע שלו, ואת הזיק הנרגש שהוצת בעיניו.
שפתיו היו חמות, וכמו רדיאטור הם הפשירו את כל גופי הקר, הן העבירו את רעד הקור מגופי והחליפו אותו ברעד חדש, מענג, משכר. הוא התפשט לאורך עמוד השדרה שלי ולקח שליטה על כל מרכז העצבים.
הביישנות נעלמה,
פחדתי מהעובדה החדשה שגילתי- כמה חיכיתי לנשיקה השנייה, כמו אדם שצלל למעמקים, וכל הדרך בחזרה למעלה הוא משתוקק לחמצן, וכשהוא סוף כל סוף שואף אותו, זה מדהים, זה מחייה אותו.
הרגשתי כל סוף סוף חיה.
סאם כנראה החל להתעורר מן ההפתעה וההלם שהציפו אותו, כי שפתיו החלו להיענות למגע של שפתיי בעדינות, ידיו המחוספסות כרכו בעורפי בעדינות,, וקירבו אותי אליו, כאילו אוספות ציפור קטנה. חזי נחלץ לשלו, והצלחתי להרגיש את ליבו הפועם בקצב כל כך יפה,
כל הרגע הזה היה יפיפה.
לשוני חדרה אל תוך חלל פיו, מסוקרנת, חוקרת אותו ללא מנוח, רוצה לדעת ולהרגיש כל חלקיק קטן ממנו, לשונו נענתה למפגשים קצרים עם שלי, ובכל מפגש התשוקה שלי רק גברה. זיפיו העבירו בי עקצוצים אך זה לא היה אכפת לי,
לא היה אכפת לי מכלום.
היה לו טעם של ריבת חלק ויותר מזה, היה לו טעם של סאם.
אותו טעם שהטביע את חותמו מאז הפעם הראשונה, ובכל פעם שהוא מתחדש הוא נעשה חד יותר, ממשי יותר.
ריבת החלב התמזגה עם טעם השוקולד חלב שלי, והמתיקות הזאת עוררה בי חלקים שכבר מתו מזמן, נשימותינו הפכו לקצרות יותר, ואחיזתנו אחד בשנייה נעשה הדוקה יותר,
כף ידי הנואשת גיששה אל עבר ראשו ובלי להשים לב גררתי את כובע הצמר מראשו ואצבעותיי התלפפו סביב שערות ראשו.
סאם הבחין שאני מתקשה לנשום ולכן הוא העדין את הנשיקה, הוא ליטף את עורי בעדינות, מרגיע אותי, מרגיע את הרעב שלי,
את הרעב שלו.
נשמותיי נעשו אט אט לסדירות, הוא הבריש בעדינות את שפתיו על שפתיי הנפוחות, והרפה ממני מעט, גופי איבד מעט את שיווי המשקל כאשר רכנתי מעט לעברו דורשת עוד!
ידיי נשארו באוויר, ריסיי רפרפו על עיניי כאשר פקחתי אותן.
עיניו של סאם עשו את אותה פעולה שלשוני עשתה,
חדרו אל תוכי.
פלשו אל כל מקם אינטימי, החום שלו בער, והחום הבהיר שלי בהק, שפתיי קיבלו את הצבע האדמדם שלהם בחזרה מאז והקור לקח אותו, כאילו כל הדם שבגופי הוקדש לרגע הזה,
הורדתי את עיניי אל ידיי, כאילו רק עכשיו קלטתי את אשר עשיתי,
החזרתי מבט מבוהל אל סאם.
אך לא מצאתי שום תשובה שתספק אותי, הוא כיווץ את עיניו והתנשם בכבדות, נחיריו התרחבו והוא היה נראה כמי שהרגע עלה על משהו, שהתבהר לו משהו, עיניי עברו בייאוש על כל חלק בפניו כדי להבין איך הוא מרגיש, הן חיפשו מילים חסרות צורה ושם, אך סאם רק הביט בי במין מבט אפל ומסתורי, שלא הותיר לי שום עקיבות.
הרגע הזה נראה לי כמו נצח, ידיו עדיין אחזו בי ברפיון והרגשתי זרם בכל אחד מן אצבעותיי.
ואז שכבר שחשבתי שאני עומדת להתעלף וזהו, ורק ידיו שאחזו בי בעדינות מונעו ממני להתרסק על הבמה, סאם ליחך את שפתיו והגה על שפתיו-
"תודה." בקול צרוד ומאופק, הוא לקח נשימה והתנתק ממני,
עיניי עדיין בהו בבלבול באותה נקודה שבה עמד, גם כאשר הוא כבר ירד מן הבמה.

לאחר שנשמתי חזרה אליי הבטתי סביבי לאט,
גלוריה והבחור, הביטו בי בהלם, וכנראה פסקו ממלאכתם ממזמן…
כל קהל האנשים, שהיה נראה לי גדול עכשיו יותר ממקודם, הביטו בי בעיניים קרועות כאילו צפו עכשיו במן הצגה, טוב בהתחשב בזה ששיתפתי אותם בנשיקה סוערת על לא על פחות מ-במה אני לא מאשימה אותם,
פניי נצבעו באדום אז ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי, כמה מן האנשים שכנראה התעוררו מן ההלם חייכו לעברי,
שילכו לעזאזל.
ביניהם עמדה לייבל שעמדה ממש מתחתיי רובה אל הבמה, מחייכת מאוזן לאוזן, מרוצה,בטתי במבט קרוע,
אני לא מאמינה!
כל הכבוד אמבר! את הרעב המטומטם שלך!
"כן בטח…את לא הולכת לנשק אף אחד היום!" היא אמרה לי בהתגרות.

א-ל אלוה-ים.