What Difference Does It Make- פרק 22 (פרק לפני אחרון)

למחרת בערב כשכריס בא לאסוף אותי מהבית למדורה שכמה חבר'ה עושים ביערות שאלתי אותו על הבוחן בספרות.
"מה?" הוא לא נראה מרוכז והתחיל לנסוע.
"ראיתי אתמול את הבוחן שלך בחדר והיה כתוב שנכשלת בו," אמרתי. "למה אמרת לי שקיבלת 87?" שאלתי.
"אה, פשוט רציתי לכייף במסיבה אצל קייט, לא היה לי חשק לריב איתך…" הוא ענה באדישות מבלי להביט בי.
"לא עמדתי לריב איתך על הציון…" אמרתי לו.
"אה, לא?" הוא שאל בחוסר אמון ופלט נחרת בוז.
"לא," אמרתי שוב כדי להבהיר.
"בואי לא נדבר על העניין," כריס אמר והפנה אליי את מבטו. "זה היה סתם בוחן מטומטם ואין לי חשק לריב גם עכשיו. בואי נהנה מהלילה…".
לא המשכתי בנושא ונהגנו למקום בשקט. לא אהבתי את העובדה שכריס משקר לי בנוגע לציונים, אולי הוא חשב שאני דוחקת בו יותר מדי…
כריס החנה את המכונית ליד עוד שלושה מכוניות שהיו במקום. זה היה שדה גדול עם הרבה צמחייה ירוקה סבוכה ומסביבו היו עצים גדולים וצפופים. החנינו ליד העצים וכריס הוביל אותי אל תוך היער. הוא אמר שלא ניכנס עמוק מדי. התחלנו לצעוד בתוך הענפים והצמחייה הירוקה שהתחילה לצמוח בתקופה הזאת של האביב. החזקתי בידו של כריס כדי לא למעוד על סלע כול שהוא וליפול בשעה שפילסנו את דרכנו בתוך כל העשבים.
לאחר כמה דקות ראינו את המדורה הגדולה ממרחק והלכנו לכיוונו. סרינה, בראד, דן ועוד 6 אנשים שלא הכרתי היו סביב המדורה עם בירות, מרשמלו ונקניקיות. כריס ניגש לקחת בקבוק בירה אחד והלכנו להתיישב ליד דן. לקחתי נקניקיה והתחלתי לצלות אותה במדורה, לא מקשיבה לדיבורים של כריס עם דן.
ראיתי את סרינה יושבת עם בחור גבוה ונאה והם נראו קרובים למדי; הוא שם את ידו על הירך שלה והיא המשיכה לצחקק כול הזמן. בראד ישב עם בחורה ושניהם דיברו ברצינות ונראו שקועים בשיחה.
ישבתי ליד כריס כשהוא המשיך לרוקן בקבוק בירה אחר בקבוק ואני הבטתי סביבי על האנשים כשהוא ממשיך להשתכר ולצחוק ולדבר עם כולם. הרגשתי לא קשורה, רציתי ללכת משם, לא הייתי שייכת לפה. אפילו כריס חשב שאני מבאסת אותו ולכן הוא בקושי התייחס אליי…התחלתי להרגיש מועקה נבנית בתוכי בשעה שהמשכתי לשבת שם ולהביט בכריס כשהוא ודן פצחו בריקוד ואז התחרו בתחרות הורדת ידיים.
לאחר כמה שעות נדחקתי איכשהו לפינה לבדי ואז כריס נזכר בי וניגש אליי.
"מה את עושה פה לבד?" הוא שאל ושם את זרועו סביבי ברכושנות.
"יופי שנזכרת בי," התנערתי מאחיזתו ברוגז.
כריס נאנח בקולניות ולגם מהבקבוק השביעי שלו ללילה הזה. "אל תתחילי עכשיו." הוא אמר לי.
"להתחיל מה?" שאלתי אותו. "לבאס אותך כמו שכנראה אני כול פעם עושה?"
"עכשיו את בהחלט מבאסת אותי!" הוא אמר לי בתסכול.
"למה אתה חייב להשתכר כול פעם?" שאלתי אותו בכעס. "למה אתה צריך להתנהג ככה כול הזמן? אני צריכה לגרור אותך הביתה שיכור כול סוף שבוע? להרחיק אותך מקטטות אידיוטיות עם בחורים אחרים?"
"אני כזה!" הוא ענה לי בטון כועס ומשך בכתפיו.
"אז תפסיק! כי אני לא סובלת אותך ככה!" אמרתי לו והבנתי שהטון של הקול שלי עלה כמעט לצעקה.
כריס לפתע זרק את הבקבוק שלו וניפץ אותו על העץ שהיה במרחק מטרים מאיתנו. "את כול הזמן מצפה ממני להשתנות ג'יימי!" הוא צעק והבחנתי מאחוריו שכולם הביטו בנו. "את מצפה ממני להיות מישהו שאני לא! אני בחור שמשתכר ופורק לחצים, אני הולך למסיבות, מעשן ומשתכר, ונהנה! אני לא בחור עם עתיד ורוד עם אוניברסיטת עלית באופק! אני עובד במוסך, מבריז משיעורים ועובר בקושי את המבחנים כי פשוט לא אכפת לי!"
"אני לא מצפה ממך להשתנות-" ניסיתי להגיד לו.
"זה בדיוק מה שאת מצפה ממני!" הוא ירה לעברי בכעס. הוא היה שיכור.
"אני רק מנסה לעזור לך להשתפר-"
"ומי לעזאזל ביקש ממך לשפר אותי?!" הוא צעק בתסכול והרים את ידיו באוויר.
ראיתי את כולם מביטים בנו בעניין והייתי מבוישת. לא רציתי להפוך את הריב הזה למופע מרהיב של רכילות.
"מה?" הוא עקב אחר המבט שלי והסתובב כדי לראות את כולם בוהים בנו. "עכשיו את מתביישת במה שקורה? זה החיים…תתמודדי!"
"אתה אידיוט!" הדפתי אותו ממני ודחפתי אותו הצידה והלכתי משם. ניסיתי לעצור את הדמעות בשעה שפסעתי בין העצי והתרחקתי מהמדורה. כריס הלך אחריי.
"את לא יכולה לברוח כול פעם שמשהו שלא מוצא חן בעינייך קורה," כריס קרא אחריי כשאני ממהרת להתרחק ממנו. מעדתי על הענפים באדמה אבל לא נפלתי והמשכתי לצעוד הרחק ממנו.
"אתה שיכור, תעזוב אותי!" צעקתי אבל הוא המשיך ללכת אחריי.
"מה את מתכוונת לעשות? לחזור הביתה ברגל? אנחנו במרחק 20 דקות מוורמהול." הוא אמר.
"אולי עדיף לי." עניתי לו.
"אל תהיי טיפשה…"
"אני כזאת!" עצרתי והסתובבתי אליו, חוזרת על אותן מילים שהוא אמר לי. "אני בחורה טיפשה שהחבר שלה כנראה מתעב אותה בסתר עד עכשיו!"
"אני לא מתעב אותך," הוא אמר, פניו היו סנטימטרים ספורים מפניי. "את פשוט מצפה ממני לכול כך הרבה ואני לא רוצה לנסות לרצות את הציפיות של אחרים."
שנינו הבטנו זו בזו. רציתי להגיד כול כך הרבה דברים אבל כעסתי מדי; כעסתי על ההתנהגות שלו, על זה שהוא שיכור, על זה שהוא רב איתי ופתח את כול הנושא מול כולם, ומעל הכול פחדתי…פחדתי ממה שעומד לקרות.
"תן לי את המפתחות, אני אסיע אותנו הביתה…" אמרתי לו לבסוף.